צרו קשר
שלום, אני העור שלך
 
אני לא יודע מאיפה להתחיל. בחיי, אני לא יודע איפה אני מתחיל... אני בנוי בצורה מעגלית בלי התחלה ובלי סוף. אני עוטף אותך מכל צדדיך, מבחוץ ומבפנים. העור שאתה מכיר הוא רק החלק החיצוני שלי. אני ממשיך גם פנימה ומרפד לך את דופנות מערכת העיכול, איברי הנשימה, שלפוחית השתן ועוד.
אני הוא ללא עוררין האיבר הגדול ביותר בגופך. חלקי החיצוני שוקל כחמישה ק"ג ומכסה שטח של כשני מ"ר.
החלק הגלוי לעין מאפשר, בסיוע הפתחים שיצרתי, לחושיך לתפקד: לעיניים לראות, לאוזניים לשמוע, לאף להריח ולפה לחוש בטעם ולאכול. בקצה השני של מערכת העיכול ארגנתי פתחים המשמשים להוצאת הפסולת מן הגוף. לחוש המישוש אני האחראי הבלעדי.
לא תמיד הייתי כזה רך ועדין. בעבר הרחוק, עוד לפני התפתחות העצמות בבעלי החיים, הייתי גרמי וקשיח ותמכתי מבחוץ בשלד הפנימי שהיה עשוי סחוס. שריון הצב הוא דוגמא לעור שהתגרם. רק לאחר שהוחלט שמעטפת האדם תהיה עדינה וגמישה, הפכתי לדק ואלסטי ועצמות הגוף הפכו קשיחות.
כיום, בעידן 'המזון המהיר' ומיעוט תנועת הגוף – שתי הסיבות העיקריות ל"בריחת-סידן" מן העצמות – קיים אצלי החשש כי בעתיד הלא רחוק אקרֵא שוב לתמוך בגוף. תצטרך אז למצוא תחליפים לליטופים...
 
כאשר הצרפתים מדברים על הרגשה טובה, הם אומרים 'להרגיש טוב בתוך העור' (Se sentir bien dans sa peau).

 
אני בנוי משני רבדים עיקריים ומתחתם שכבת שומן. הרובד החיצוני, בעובי כ-1 מ"מ, הוא האֶפידֶרמיס. בחלקו העליון מצויה השכבה הקַרנית. מתחת לשכבה זו נמצאת השכבה העוברית המורכבת מתאים חיים המתחלקים ללא הרף. התאים החדשים דוחפים את התאים הוותיקים כלפי מעלה; האחרונים נעשים מצומקים ושטוחים, עד שהם מתים ומצטרפים לשכבה הקרנית. חלקם משמשים כחומרי בניין של השיער והציפורניים. רובם (כ-35,000 כל דקה!) מתקלפים ונושרים. המעצבנים שבהם יוצרים לך את הקשקשים שבקרקפת.
בתאים שבתחתית האפידרמיס מצוי הציבען (פיגמנט) מלָאנין הנותן לי את צבעי. הוא מגן עלי מקרינה עודפת של השמש. אצל החיות הוא משמש להסוואה.
אני עלול להזדקן בטרם עת מחשיפת יתר לשמש הקיץ (בין השעות 10:30–16:30). כן, אין עור בלי צל. אבל חשיפתי לשמש בשעות המתאימות היא בהחלט חשובה. היא מסדירה לך את ספיגת הסידן (על ידי יצירת ויטמין D), מזרזת את חילוף החומרים, משפרת את מחזור הדם והנשימה וטוענת אותך באנרגיה חיובית.
מעניין לציין כי עד לפני כמאה שנה, עור לבן היה ממש באפנה. נשים נמנעו מלחשוף את גופן לשמש: כמה שיותר לבן – יותר יפה! גם שיניים לבנות נכנסו לאפנה, וצריכת לחם לבן, סוכר לבן ואורז לבן הפכה ל'סמל מעמדי'.
 
הרובד השני שלי הוא הדרמיס, המורכב בין השאר מסיבים חלבוניים (קולָגֶן ואֶלַסטין). הם המקנים לי את חוזקי וגמישותי בהתאמה. בשכבה זו מצויים העצבים ותאי החישה, כלי הדם וטביעת האצבעות הייחודית לכל אדם.
באמצעות העצבים אתה חש את העולם ונשמר מפניו; טביעת האצבעות עלולה להסגיר אותך אם לא נזהרת די הצורך...
את רובד הדרמיס מאכלסים גם שורשי השיער, בלוטות הזיעה ובלוטות המייצרות חֵלב (הקוטל חיידקים ומשמן אותי). בלוטות החֵלב לוקחות חלק ביצירת פצעי הבגרות.
 
בסמ"ר אחד שלי מצויים, בממוצע, 1,000 בלוטות זיעה, 15 בלוטות חֵלב, 50 שערות ו-255 נקודות רגישות (200 לכאב, 25 למישוש, 15 לקור, 5 לחום ו-10 ללחץ). נוסף על כל אלה תמצא שם גם נימי דם וקצות עצבים רבים.
הרובד השלישי שלי, תת-העור, הוא שכבת שומן. כן, זה השומן נגדו אתה נלחם כל חייך ובגללו אתה מתחיל כל יום דיאטה ממחר. השומן לא נוטר לך טינה וממשיך לשמור בנאמנות על חום גופך, על עתודות האנרגיה שלך ועל הקשר ביני לבין שאר חלקי הגוף. הוא מקנה לי את צורתי. בלעדיו הייתי קמוט לגמרי.
הרעיון של טיפול בעור לטובת היופי איננו חדש. ב'מילון הגברות' שיצא לאור באנגליה בשנת 1685, ניתן מרשם בדוק להסרת שיער מיותר: למרוח על העור תערובת של קיסוֹס, גומי, ביצי-נמלים, עלוקות ודם-צפרדע.
לא פעם ולא פעמיים מתברר כי הקרמים למיניהם, שאמורים להגן עלי כביכול, מתגלים כמשהו שאני נאלץ להגן עליך מפניהם...
כשם שבמדינה מתוקנת הממשלה מגנה על האזרח, כך אני מגן עליך. על אף שאין לי עור-פיל (כפי שדווקא יש לרוב הפוליטיקאים שלכם), אני עושה את מרב המאמצים כדי לתפקד כממשלה לכל דבר:
כשר הביטחון אני שומר עליך מפגיעות מכניות וחדירת חיידקים, מטמפרטורה קיצונית ומהשפעות כימיות (נוזלים וגזים רעילים).
כשר החוץ אני מייצג אותך כלפי העולם החיצון.
כשר הפנים אני דואג שאיבריך הפנימיים לא "יישפכו" החוצה.
כשר האוצר אני מפקח על המלאי שלך – שומן, מים, סוכרים ומלחים.
כאיש משרד התקשורת אני מטפל בתקשורת בינך לבין סביבתך. בזכותי אתה יודע מתי ללבוש מעיל ומתי להפעיל מזגן. בתפקידי כמקלדת למוח אני מאפשר, בעזרת הרפואה הסינית, נגישות חיצונית לתפקודי הגוף הפנימיים.
כשר לאיכות הסביבה אני עושה מאמצים, בסיוע אלפי השערות הקטנטנות שבאפך, לדאוג לך לאוויר נקי ככל האפשר.
כאחראי על התברואה אני מסלק פסולת מן הגוף באמצעות הזיעה והליחה.
תרומתי למשרדי בטחון-הפנים והמשפטים, היא טביעת האצבעות שהוזכרה לעיל והשינויים במוליכות החשמלית שלי, אשר בעזרתם יש לי את היכולת להלשין עליך בבדיקת פוליגרף.
כאשר אני מעורטל על שפת הים, אני מחסידי משרד התיירות; אז גם נחשפת הצלקת שלי, שקיימת אצל כל בני האדם, כל חייהם – הטבור. זהו המקום בו חוּברתָ לשליית אמך.
תיאוריות מיסטיות אודות נקודה זו נתמכות על ידי העובדה, כי במקום נאגרים משום מה חוטים דקיקים מהבגד; רוצה לומר, פועל שם כנראה 'כוח משיכה' כלשהו של אנרגיה.
למשרד הדתות תרמתי את העורלה (עור לגויים) כשהיית בן שמונה ימים.
כשר התעשייה והמסחר אני אחראי על ייצור החֵלב והזיעה, וגם, במידה מועטה, על יבוא חמצן ויצוא פחמן דו-חמצני.
בעבודתי במשרד החקלאות אני מצמיח את שערותיך. רק על הראש ישנן (לפני ההתקרחות) מעל 100,000 שערות; הן גדלות בקצב של כ-12 ס"מ בשנה (הציפורניים, העשויות כאמור מתאיי שלי, גדלות באצבעות הידיים כ-4 ס"מ בשנה ובאצבעות הרגליים כ-1.5 ס"מ בשנה).
אני, העור, לא חוסך כל מאמץ כדי לטפח את ערוגות השיער שלך. אם אתה בכל זאת נוטה להקריח, זה על פי רוב עקב אילוצים תורשתיים.
במסגרת תפקידי במשרד החקלאות אני משמש גם כסגן נציב המים: 99% מזיעתך הם כידוע מים. כלומר אני עוזר, בניצוח הכליות, בארגון משק המים בגופך.
כשר האנרגיה אני מווסת את חום גופך: מכווץ את כלי הדם השטחיים כאשר קר לך; ומרחיבם כשחם מדי – לאיבוד עודף החום. כדי להתמודד עם קור קיצוני, המצאתי פטנט: באזורי גופך החשופים ביותר – כפות הידיים והרגליים, הלחיים, האף והאוזניים – אני יוצר כעין קצר בין העורקים לוורידים ומקטין בכך את זרימת הדם לנימים שעל פני העור. משום כך אזורים אלה קרים יותר כשקר בחוץ.
בחום קיצוני בלוטות הזיעה שלי – המפרישות כחצי ליטר נוזל ביממה – מגבירות את פעילותן והתאדות המים מקררת אותך. דע, כי זיעה ניגרת בקושי מקררת, מסיבה זו קל יותר לשאת חום יבש. הזיעה גם עוזרת במקצת לווסת את לחץ הדם שלך.
במשרתי במשרד החינוך, התרבות והספורט, אני מתפקד, בחינוך, כיועץ הפדגוגי שלך ומאפשר לך לבטא את רגשותיך: כאשר אתה שרוי בפחד, אני מחוויר (כתוצאה מהיצרות כלי דם), נשטף בזיעה קרה או יוצר 'עור אווז' (שהוא אחד הסימנים התומכים בטענה שפעם הייתי מכוסה בפרווה). כאשר אתה במבוכה אני מסמיק (התרחבות כלי הדם). במתח רציני אני נוטה לעקצוצים. בשטח זה יש לך איתי בעיה: הגירוד שלך מעורר אצלי הפרשת היסטמין, שהוא בתורו גורם לעקצוץ...
בתור האחראי לַפָּנים המעידות על הפְּנים, תרשה לי להתנצל על הקטע של החיוורון וההסמקה. ברור לי שאני פועל כביכול נגדך. אתה הרי לא מעוניין שישימו לב שאתה מפחד או נבוך. ובכן, ישנה מערכת שאין לי או לך שליטה עליה והיא 'תת ההכרה'. ההנחיה לעזור לך מגיעה משם. זהו ניסיון ליצור אצל הסובבים אותך מידה מסוימת של אמפטיה כלפיך.
במחלקת התרבות אני מסמל כבר שנים – על פי מידת חשפנותי – את המדד "התרבותי" של העמים: דת קיצונית (החוסמת אותי כליל מאור השמש), לבוש שמרני, ביגוד מתירני, עירום שבטי אפריקני או מחנה נודיסטים.
במדור הספורט אני מככב בספורט הלאומי של הגברים – ההתעסקות עם העור העוטף את שק האשכים (בקיצור: גירוד ביצים). וברצינות, ספורט מועיל לי מאוד: כמות הדם המגיעה אלי בפעילות מאומצת, היא פי 4 מאשר במנוחה.
כחלק מתפקידיי במשרד המדע אני משמש לך כבידוד ממתח חשמלי סטטי. הדבר מתאפשר הודות למיעוט המים בשכבה החיצונית (הקרנית) שלי.
כשר הבריאות שלך, אני מתפקד ללא הפסקה. אני מאותת על מצוקות פנימיות ועוזר לגוף להתנקות מכל מיני רעלים. בטעות מכנים תהליך זה 'מחלות עור' ומורחים אותי בכל מיני משחות. מנסים לדחוק חזרה פנימה את מה שעמדתי להוציא החוצה. התוצאה עלולה להיות התפתחות בעיות נשימה או דלקות פרקים (וכולם יתפלאו מאין הן צצו!).
לעור העובדה שאני מצפה אותך, אני מצפה ממך שלפחות אתה תבין אותי (ותפסיק להטריד אותי עם הקעקועים והפירסינג...).
גורלותינו קשורים זה בזה. אנחנו הרי צמודים זה לזה. רק המוות יפריד בינינו...
   
   
   
מבחר מאמרים מאת ד"ר רון ראיונות עם וכתבות על ד"ר רון
 
 

 
 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים