צרו קשר
אני מאמין בזה
מאת נעמי רון

שומעים הרבה בזמן האחרון על הפלא המכונה ניתוחים פיליפיניים ועל נהירת חולים לארץ זו. רבים בטוחים שיש בכך בלוף ואחיזת עיניים. חלק רוצה להאמין שאולי יש בזה משהו ורק חלק קטן מאמין באמת. אחד הישראלים שהיו שם וחושב שהדבר אותנטי, הוא ד"ר גדעון רון מאמירים: "נשכבתי על הבטן, קצת חושש, והצבעתי על הגב התחתון. חשתי בלחץ אצבעותיו של דיוויד על גבי. כעבור כמה דקות סובבתי את ראשי וכמעט התעלפתי... יד אחת שלו החזיקה בי וביד השנייה הוא תלש חתיכות בשר מגבי, ודם נשפך ממני... הוא ניקה את המקום, טפח לי על השכם ואמר: קום! "קמתי בתנועות מהססות. חשבתי שאולי גבי יתפרק. אבל התחושה בגב הייתה נהדרת. קשה לתאר במילים. מאז שאני זוכר את עצמי היו לי כאבי גב תחתון. ופתאום הרגשתי כאילו הגב עשוי שיש, חזק ויציב כמו אבן. עם המון תחושה של חיוניות. מי שלא חווה את החוויה לא יוכל להבין.
"שאלתי אם מותר לי ללכת, ודיוויד אמר שאני יכול גם לרקוד. כל אותו יום הסתובבתי כלא מאמין, נוגע מדי פעם בגב ושואל את עצמי – האם הגב הזה באמת שלי?"

סקרנותו של ד"ר גדעון רון לעניין ''הניתוחים הרוחניים'' התעוררה לפני תשע שנים, כאשר שהה בלונדון. משלחת של רופאים יצאה אז מטעם ה-B.B.C לפיליפינים, בעקבות סיפורים שהגיעו למערב על אנשים שנרפאו ממחלות קשות בזכות ניתוחים שכאלה.
בכתבה ששודרה בטלוויזיה עם שובם ממנילה, הם דיווחו בהתפעלות על שיחות עם עשרות מנותחים, חלקם אירופאים, שסיפרו על תוצאות יוצאות מן הכלל. "לא גילינו שום רמאות," דיווחו הרופאים, "אבל אין אנו יכולים להסביר את התופעה."

זמן קצר אחר כך יצאה משלחת עיתונאית למנילה, מטעם ערוץ I.T.V המתחרה. הם יצאו במטרה "לחשוף את התרמית". ואכן הם חזרו עם הבשורה שהכל רמאות והזהירו את קהל החולים שלא לתלות בזה תקוות.
מספר רון: הוויכוח הזה נתן לי את הדחיפה לבדוק את העניין מקרוב. בדרך כלל אין מאפשרים לאנשים פרטיים לצפות בניתוחים, אבל באתי עם מכתב המלצה מרופא שהיה מיודד עם אחד המנתחים. תושבי מנילה שמעו על המנתחים הללו, ורוב האנשים שם רואים בהם תופעה טבעית. כשואלים שם על כתובת המנתחים, זה כמו לשאול בארץ איפה הכותל המערבי.
הגעתי לבית צנוע בפרבר העיר, באזור מוזנח למדי. שם מטפל דיוויד אליזלדה בחולים. בחדר ההמתנה חיכו עשרות אנשים. המרפאים עובדים משעת בוקר מוקדמת עד הצהריים. הם טוענים שבשעות אלה האנרגיה שלהם חזקה יותר והתוצאות טובות יותר.

לא מעט שעות ביום הם עושים מדיטציה, כחלק מהתירגולים לשמירת היכולת הרוחנית. הם מאמינים שהם בעצם לא עושים דבר ביוזמתם, אלא משמשים ככלי בידי כוחות ריפוי עליונים הקיימים בטבע. אנרגיית ריפוי זו נמצאת בכל אדם במידה זו או אחרת. כאשר אנרגיה זו אינה זורמת בגוף באופן תקין, מופיעים תסמינים שונים כגון דלקות, כאבים ואף גידולים. ממש כמו שבמים עומדים מופיעים טחב ויתושים.

האנרגיה בידי המרפאים מסוגלת "לחתוך את העור" בלי להשאיר צלקת. ההסבר לכך הוא כזה: גופנו עשוי מרקמות, כל רקמה עשויה מולקולות, כל מולקולה – מאטומים וכל אטום הוא מטען חשמלי שלילי (אלקטרונים) המסתובב סביב מטען חיובי (פרוטונים). מזה אפשר להבין שגוף האדם אינו אלא מטען חשמלי. לכן "פתיחת העור" הנעשית במישור המטען החשמלי הזה, ולא על ידי פציעת תאים על ידי חיתוך בסכין, היא אפשרית, וללא השארת צלקת. 

המרפאים הרוחניים מאפשרים לאנרגיה זו לזרום, דרך ידיהם, הלאה. בחלק מהניתוחים הם חודרים לפנים הגוף, ובחלק אחר נוצרת מטריאליזציה של אנרגיה.
אותה אנרגיה שהייתה "תקועה" (וזו סיבת המחלה מלכתחילה), הופכת בידי המרפאים, בעזרת כוחות הריפוי, לחומר, כלומר לבשר ודם, המופיעים על פי העור. מעין ''יש מאין''.
בבדיקה מעבדתית הסתבר לא פעם שהבשר הוא בשר בעלי חיים. לשאלתי כיצד זה ייתכן, ענו הם שאנרגיה חולה, קלוקלת, היא אנרגיה "נחותה" יותר ולכן יורדת בדרגת האבולוציה כשהופכת לחומר. היא בהחלט עשויה להופיע אז כבשר בעלי חיים.

שהיתי בחדר הטיפולים שעות רבות. הוא אינו סטרילי. חתול מסתובב שם בין הרגליים. צילמתי ושוחחתי עם עשרות חולים. רובם סיפרו לי שמצב בריאותם השתפר בצורה רצינית מאז החלו בטיפול. היו שם מקרים של שיתוק, גידולים סרטניים, כאבי ראש ועוד.
נקודה חשובה לרופאים ולאחרים המתכוננים לנסוע ולבדוק את התופעה: מכיוון שהתהליך אינו מדעי, אלא עובד על אנרגיות מופשטות, נוכחות אדם שאינו אוהד את המתרחש עלולה להפריע לזרימת האנרגיה ולריכוז המרפאים. לכן חשוב שכל הנמצא שם, גם אם אינו "מאמין", שיהיה "מכוון" ניתוח.
ממנילה טסתי לבאגיו סיטי, לקליניקה של מרפא אחר: טוני אגופאואה. ברגע מסוים, ראיתי שאחת המרפאות, ניבאס, פנויה וחשבתי שאולי כדאי לי להתנסות בחוויה.

האמת היא שקצת חששתי. אני הרי אדם הנחשב לבריא ולא הייתה לי סיבה לעשות זאת. אבל הסקרנות התגברה על הפחד. ביקשתי והוא שאלה מה הבעיה שלי. המצאתי שיש לי בעיות בבטן. נשכבתי על ספת הטיפולים, חשפתי את הבטן, וניבאס לקחה צמר גפן בידיה ואמרה תפילה קצרה, משהו בסגנון: אלוהים, תן לי את הכוח לחדור את הבשר הזה. היא נברה באצבעותיה ולחצה במשך דקה או שתיים בניסיון לחדור פנימה. אך שום דבר לא קרה. היא הרימה את ידיה, עם הצמר גפן הנקי, והודיעה שהכל בסדר אצלי בבטן ואין לה אפשרות לנתח. אז הבנתי שהם יכולים לבצע ניתוחים אך ורק כאשר יש סיבה רפואית לכך, ולא כאשר הם, או המטופלים, רוצים בכך.
בטיסה חזרה למנילה החלטתי שאני לא עוזב את הפיליפינים בלי לעבור ניתוח שכזה. חיפשתי סיבה ומצאתי אותה אחרי ישיבה של שעתיים במטוס: הרגשתי לחץ בגב התחתון ונזכרתי בכאבי הגב שלי.

חזרתי לקליניקה של אליזלדה, ביקשתי להיכלל בין המנותחים והצטרפתי לתור. הוא טיפל בי דקות אחדות ולא הרגשתי דבר, פרט ללחץ אצבעותיו על גבי. אמרתי לעצמי: טוב, אז גם הניתוח הזה לא מצליח.
אבל זה כאמור הצליח. עד היום אני מתגעגע לתחושה הנהדרת ההיא, שנמשכה ימים אחדים. ההטבה הייתה עשויה להימשך זמן רב יותר אילו הייתי עובר, כפי שצריך, סדרת טיפולים במשך מספר שבועות.

העולם הזה (2469), 1984


            ראיונות עם וכתבות על ד"ר רון    מבחר מאמרים מאת ד"ר רון


 

 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים