צרו קשר
אף על פי
 
האם מישהו סיפר לכם פעם, שאחרי הקיץ בא הסתו ואחריו, בדרך כלל, בא החורף? אז עכשיו אתם יודעים ואל תגידו שלא אמרנו לכם. שמתם לב, ודאי, שהעיתונות הארצית מוצפת במאמרים על נזלת רק בחורף, כאשר חצי תל אביב כבר מסתובבת עם טישו ביד על אפם ועל חמתם? אנחנו, כאנשים המבינים בעונות השנה (אתם) וכמעריכים את הרפואה המונעת (אני), נדבר היום, דוקא היום, כשבקושי התחיל הסתו, על תופעת האף הדולף. שנאמר: הכן אפך לחורף!
כבר שנים שאנו טובעים בים של מחקרים על אודות הנזלת. (כמעט כתבתי: טובעים בים של ס... (הנוזל המופרש מהאף) אבל ברגע האחרון נזכרתי, שאנחנו לא איזה עיתון גס, המסתובב עירום ברחובות העיר, אלא דו-שבועון למושבים, המופיע תמיד כשהוא לבוש בשקית ניילון...
הלאה. הנזלת. כל המחקרים מסכימים שאין פתרון לבעיה. והרי לכם כתובת עדכנית:
"אחרי 45 שנות מחקר נאלצו מדענים להודות: אין תרופה לנזלת" (מעריב, 29.6.90)
ואני שואל: איך תהיה תרופה לנזלת כאשר הנזלת היא התרופה?! וכדי שגם אני אבין את מה שאמרתי, אסביר קצת:
לגוף האדם יש כמה מערכות הפרשה: הכליות, המעיים, העור. בדרכים אלו נפלטת הפסולת מן הגוף. בעוד אתם רוחצים בנקיון כפיכם, כלפי חוץ, עסוקה המערכת, כל שעות היממה, בנקיון האיברים הפנימיים.
והנה, קורה לעיתים, בייחוד בחורף, כאשר קר והתנגדות הגוף יורדת, שהוא נאלץ לחפש ערוץ-התנקות נוסף. האף משמש אז כשסתום בטחון המשחרר את עודפי הרעלים. ויש נזלת!!
אתם רואים? הפתרון ממש מתחת לאף! ואולם, כאשר חושבים שהנזלת היא תהליך לא בריא ומנסים לדכא אותה בכל מיני פטנטים (טיפות-אף), העניין הופך יותר ויותר כרוני!
במקום איזו התנקות עונתית, בה מופעל המנגנון רק בקטע העליון על דרכי הנשימה, הבעיה יורדת לסימפונית (ברונכיט) ולריאות (אסתמה).
כאשר בא אלי אדם מן הישוב (נורמלי, לא טבעוני או משהו כזה), ומספר בגאווה, כ* מעולם לא ׳קיבל נזלת', אני נד בראשי ויודע שהבחור בצרות. אם הגוף, בתנאי התזונה ׳הנורמלית׳ וזיהום האויר הידוע, לא מצליה לייצר נזלת, סימן שאין לו את הוויטאליות הדרושה לכך ואיזו מחלה קשה עלולה לחכות לו בסיבוב.
אלה שאפם כבר דולף, וכל המעוניינים למנוע את הנזלת הבאה, שלא יאכלו, למשל, מוצרי-חלב. בסוגריים, מלה לבעלי הרפתות שהתנפלו עלי בפעם שעברה, כשכתבתי משהו נגד החלב: הירגעו. מעט מאד אנשים בכלל קוראים את מה שאני כותב; מתוכם רק אחוז מזערי מסכים עם הכתוב; ומבין אלה, עוד יותר פחות (כדברי הגשש) מיישמים את העצות... סוף סוגריים.
אז אמרנו, שמוצרי החלב עלולים ליצור ליחה. זו תכונתם. לא אצל העגל היונק חלב פרה ולא אצל התינוק היונק את חלב אימו. רק כאשר נותנים לבן-האדם את מזונו הטבעי של בן-הבקר, יש לגוף קושי עם זה.
אין יונק בטבע, שלאחר הגמילה מחלב אימו, ממשיך לינוק מבעל-חיים אחר. יש לאדם מקורות סידן טובים ובריאים יותר: טחינה, שקדים ועוד. (כבר בא אלי העורך הראשי בטענות שאני מטיף את דעותי בעיתון. אז מה הוא רוצה, שאטיף את דעותיו?!)
גם כל דברי המאפה יוצרים ליחה: לחם, עוגות, פתיתים, אטריות. לחם אמרת? אז למה אומרים לחם-חי, בריא? נכון. הלחם הוא בריא, אבל לא כל כך מי שאוכל אותו... נוסף על תסיסת השמרים וכל הקשור באפיה, מוסיפים כיום ללחם חומרים-משמרים (קלציום פרופריונאט), שומנים-מוקשים ועוד כל מיני מרעין-בישין.
רגע, אם לא לחם, אז מה נשאר לאכול?! לא יודע. תשאלו את מארי אנטואנט.
הלאה, נמשיך. אם המצב המנוזל הוא חמור מאד – נא להפסיק אכילה בכלל ליום יומיים, ולשתות רק מים מינרלים, מיצים טבעיים או תה פרחים (פלוס דבש). הרעיון הוא להקל את מעמסת העיכול ולאפשר לגוף לסיים את תהליך ההתנקות – ביעילות. שימו לב: ממילא התיאבון יורד בעת הצטננות חזקה: זה איתות ברור של הגוף שאינו מעוניין אז במזון...
עוד עצה? בבקשה. ״הסנפת מים לאף״: זה באמת פטנט מצוין להכין את האף לחורף. ממחר, בוקר בוקר, קחו כוס מים פושרים והמסו בה רבע כפית מלח. מלאו במי-המלח הללו את כף היד שלכם (אם אתם מצליחים לסתום את כל הרווחים עם האצבעות), קרבו את היד לאף, סתמו בעזרת היד השניה נחיר אחד, ואת השני השקיעו במים ושאפו אותם פנימה, דרך האף! לא לבלוע! אלא להוציא דרך הגרון. כן, יש שם מעבר חופשי. ככה חמש פעמים כל נחיר. בכל מחיר.
כדאי לכם לגזור מהעיתון ולשמור את הכתבה הזו לחורף. לא תצטערו. היא באמת מדליקה! תנסו, עם בוא הגשמים, להבעיר איתה את האח ותיווכחו שצדקתי...

פורסם ב-קו למושב, ספטמבר 1990
    
    מבחר מאמרים מאת ד"ר רון    ראיונות עם וכתבות על ד"ר רון

 

 

 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים