צרו קשר
גרון עמוק
מאת בתיה טל
  
אם אתם אלה הנוהגים לרוץ אל הרופא עם כל כאב גרון –  שלכם או של ילדיכם – אתם נמצאים במקום טוב באמצע. אף אחד לא מת מזה, ובכל זאת, דלקת גרון היא מחלה הנחשבת למפחידה ביותר בקרב 60 אחוז מתושבי העולם המערבי.
מה מפחיד בה כל-כך, מדוע אנשים כה רבים נוהרים בחיל ורעדה למרפאה, כאשר כואב להם או לילדם הגרון? מסתבר, שאין סיבה ממשית לפחד זה שהוא, למעשה, פחד קמאי. פעם פחדו משדים ומרוחות, היום פוחדים מחיידקים. צועדים עם הזמן. כאשר המציאו את מד לחץ הדם החלו לפחד גם מלחץ דם גבוה וכאשר ערכי הכולסטרול הובאו לידיעה הציבור, נוצרה פאניקה חדשה.
אלא שהגישה של הרפואה המודרנית אינה עוזרת להפיג את הפחד מחיידקים. היום, כמו לפני חמישים שנה, עדיין מקובל לחשוב, שמחלות חריפות – ובעיקר הדלקתיות – הן תוצאה של התקפת חיידקים או וירוסים. מכאן, שלאדם מן היישוב אין כל אפשרות למנוע את המחלה או לשלוט במצב. ברור לו שהוא קורבן תמים ואקראי, שנפגע מחיידקים אלימים. ממש מפחיד את מי שמאמין. מדוע, אם כן, חלק המהווה 40 אחוז מהאוכלוסייה אינו פוחד מדלקת בגרון? א. אולי אלה גם אינם פוחדים משדים ורוחות. ב. הם מבינים שמדובר כמחלה שחולפת בעצמה. ג. ההיגיון הפשוט אומר להם שחיידקים קיימים בכל מקום ובכל זמן. אילו היו הם הסיבה היחידה לדלקת בגרון הרי שכל האנשים בעולם היו חולים, משך כל הזמן. למרבה הפלא, לא כך הוא המצב. יש ילדים ואנשים לא מעטים שלא ״זכו״ מעולם לחוש כאב בגרונם. במסגרת עבודתי בעבר, כאחות במרפאה, נוכחתי לראות שוב ושוב את אותם ילדים ואנשים חוזרים למרפאה עם דלקת בגרון. הם קיבלו אנטיביוטיקה וחזרו לאחר שבועיים-שלושה עם שקדים יותר נפוחים ויותר מודלקים. שוב קיבלו אנטיביוטיקה, שנבלעה בנאמנות עשרה ימים – וחוזר חלילה. לא לקח לי הרבה זמן להבין שיש קשר אמיץ בין פחד לבין מחלות.
ככל שהפחד מחיידקים גדול יותר, כך חולה האדם יותר ואף צורך יותר תרופות. אלה ששותים שתייה חמה ונחים יומיים-שלושה במיטה, כאשר הגרון כואב, החום עולה והגוף חלש, מבריאים לחלוטין. כוח הריפוי הפרטי עושה עבודתו ביעילות ובנאמנות, מאלה שומרים החיידקים והווירוסים מרחק לתקופה ארוכה. (אולי, פשוט בגלל שהם לא אוהבים את היחס המזלזל)
כאשר גילה פלמינג את פטריית העובש, זו שמחסלת חיידקים, חשב שהוא הולך להציל את העולם. בהתחלה זה אומנם פעל מצוין ושירת את המטרה. בשנת 1942 החלו בשימוש בפניצילין ומאוחר יותר גם באנטיביוטיקה לטיפול בפצועי מלחמה ובכך ניצלו הנפגעים מזיהום וממוות. אילו היו ממשיכים להשתמש באנטיביוטיקה רק במקרים של זיהום קשה, היה טיפול זה ממשיך להציל חיים.
אלא שלאחר המלחמה החל עידן השפע בעולם המערבי –  המציאו את המכשור הביתי והאוכל המוכן כדי להקל על חייה של עקרת-הבית ובכך לאפשר לה להתפנות למשימות נוספות, בתעשייה, במטרה לחסוך בכסף ובזמן תפסו המכונה והמחשב את מקומם של בני-האדם; ברפואה פיתחו מיכשור
 משוכלל שיציל חיי אדם במצבי חירום ועוד דבר: ברפואה המציאו גם תרופות נגד כל גיהוק וכל שיהוק, ואנטיביוטיקה חזקה יותר ויותר לאחר שהקודמות הפסיקו להשפיע, כדי שהאדם לא יצטרך, חלילה, לבלות יום-יומיים במיטה ולהפסיד ימי עבודה.
קצב הסילון הדחוס והמזון המהיר שיפרו אולי את איכות החיים, אלא שהשפעתם ניכרת גם בתחום הבריאות. כך הגענו אל מחלות השפע, שהן בעצם, נקמתו המתוקה של הטבע. אי-אפשר לחיות בקצב מהיר כזה ולאכול כמו חזיר – בגוף של בן אנוש. המחלות הכרוניות הידועות, כמו מחלות לב, אולקוס, לחץ-דם גבוה, סכרת או סרטן, לא נפלו על אף אחד מן השמיים. הן נוצרו בגוף במשך שנים בגלל אורח חיים מסוים. התייחסות בלתי נאותה למחלות חריפות ושימוש מופרז בתרופות, גורמים בהכרח להיחלשות מנגנוני ההגנה בגוף, כפי שעושים זאת תזונה גרועה, מתח נפשי ממושך, חוסר פעילות גופנית ועישון כמובן.

השאלה הראשונה עליה נתבקש ד״ר גדעון רון ממושב אמירים להשיב, הייתה האם הוא פוחד מדלקת בגרון. למרות שצחק, התייחס אליה ברצינות: ״לדעתי, דלקת גרון כלל אינה מחלה, אלא תהליך של התנקות. הגוף משתמש בבלוטות בגרון כדי לייצר דלקת. הדלקת לא נכפתה עליו מבחוץ״.
ד״ר גדעון רון הוא כותב הערך ״רפואה קונבנציונלית״ באנציקלופדיה העברית. לדבריו, מרבית התופעות הנקראות ״מחלות״, אינן אלא ביטויים להעדר איזון טבעי. מאחר שהגוף ניחן בכוח ריפוי פנימי, רואה הרפואה הטבעית בכל סימפטום, ניסיון של הגוף להתגבר על המחלה. כדברי פרצלסוס - ״מחלה היא תהליך של ניקוי הגוף״. ד״ר סינדהם שחי במאה ה-17 אמר: ״מחלה היא ביטוי לתהליך של הבראה". הרמב״ם, בפתיחה של פירוש מחזור ״זרעים״ כותב - ״רופא בקי – כל זמן שיוכל לרפא עם מזונות, לא ירפא בתרופות״.
סילוק הסימפטומים באמצעות תרופות, לא רק שאינו מסייע לגוף, אלא אף מקשה עליו את מלאכתו. כך עלולה מחלה חריפה להפוך לממושכת. לכן מתנגדת הרפואה הטבעית לתרופות, שרובן ככולן רעילות. רפואה זו רואה בחיידקים ובנגיפים אחרים טרמפיסטים, המנצלים את מצוקת הגוף, ולא מחוללי מחלה ראשוניים, בדיוק כפי שפטריות צומחות לאחר הגשם – הגשם לא יצר אותן, הוא רק איפשר להן לצמוח: כפי שחרקים מתרבים בקמח ובמוצרי דגן אחרים, בחיפוש אחר מקורות מזון. גם חיידקים הם בעלי חיים זעירים, שמתרבים במקום בו התנאים נוחים להם. הם מנצלים, כאמור, את מצוקת הגוף החלש.
 
מי הם המועמדים הטובים ביותר לחלות בדלקת פרקים או כליות, שהחשש מהן הוא הסיבה הרשמית למתן אנטיביוטיקה?
"הילדים שבמשך שנים ניזונו בצורה לא נכונה, פתחו דלקת בגרון או באוזן או באף מתוך מצוקתו של הגוף וניסיונו להתנקות משוקו, מביסלי, מסוכריות וכו'. הטיפול בהם היה תרופתי, בלי להתחשב בגורמי המחלה (תזונה לקויה); נתנו תרופות לסלק את הדלקת, החלישו את הגוף ולא נתנו לו להתאושש. הדלקת חזרה ושנתה וכך נגרמים הסיבוכים, וחשוב לזכור: סיבוך כזה לא קורה בדלקת הגרון הראשונה".
 
איך אתה נוהג במקרה של דלקת בגרון?
דבר ראשון חשוב למנוע אותה, בעיקר על-ידי תזונה יותר טבעית, שינה מספקת, פחות לחץ בעבודה, בבית ובבית-הספר, פעילות גופנית וכל מה שכלול במונח אורח חיים בריא.
"בדרך כלל כאשר הילד חולה, הוא מאבד את תאבונו. אין צורך להיכנס ללחץ, מפני שהגוף מגיב נכון. עיכול דורש משאבים ואלה דרושים להתמודדות עם המחלה. שתייה בלבד במשך יום-יומיים לא הזיקה לאף אחד. לגוף יש רזרבות.
"מפחיד את האמהות שהילד נעשה חלש והן מתרגמות זאת כבעיה, אלא שזו איננה בעיה; להיפך, הגוף לוקח אנרגיה מן השרירים כדי להתמודד עם הדלקת. אם החום מדאיג אפשר לעשות קומפרסים. חום מדאיג הוא זה המתקרב ל- 40 מעלות צלסיוס".
מה תפקיד החום?
" הגוף מזיז את התרמוסטט, כדי ליצור תנאים לא נוחים לחיידקים ולווירוסים".
האם לדעתך השימוש באנטיביוטיקה מיותר לחלוטין?
"השימוש באנטיביוטיקה צריך להיות שמור למצבי חרום בלבד. היום קיים שימוש נרחב מדי בתרופות – גם במקרים של וירוסים, כאשר ידוע שלאנטיביוטיקה אין כל השפעה עליהם. אחת הסכנות הנוספות בשימוש נרחב באנטיביוטיקה בפרט ובתרופות בכלל, היא שהגוף יתרגל אליהן והשפעתן תלך ותקטן.
"הוכחה חותכת לכך ניתן למצוא בחיילים הפצועים לאחר כל מלחמה. שוכבים חיילינו הפצועים ליד חיילי האויב השבויים. ממחקרים שנעשו על ידי חיל הרפואה עולה, כי החיילים מהארצות השכנות מבריאים במהירות גדולה בהרבה מן הפצועים הישראלים. ההסבר לכך הוא שהישראלי בגיל 30-20 רווי באנטיביוטיקה עקב דלקות הגרון, וכאשר פעם הוא באמת זקוק לאנטיביוטיקה, הגוף מגיב במידה פחותה. המסקנה היא, שרצוי מאוד להשאיר את השימוש באנטיביוטיקה למצבי חירום בלבד."
  
גם ד״ר יהודית אנטולי, רופאה הילדים המחוזית מבית-החולים עפולה, שמייצגת את הגישה הקונבנציונאלית, טוענת, שהשימוש באנטיביוטיקה מופרז ואפילו מדאיג.
לדבריה, יש להתייחס אל דלקת בגרון רק אם מדובר בדלקת שנמצאו בה חיידקים מסוג סטרפטוקוקוס. סוג זה של חיידקים מופיע רק ב-15 אחוז מדלקות הגרון. 85 אחוז מהדלקות בגרון אינן צריכות כלל לקבל התייחסות תרופתית או אנטיביוטיקה.
ד"ר אנטולי גורסת, שמדובר במחלה לא קשה, שנרפאת בעצמה על-ידי מנגנוני הריפוי של הגוף – אם היא חיידקית ואם היא ויראלית. כיום המגמה היא לתת אנטיביוטיקה רק במקרה של גילוי סטרפטוקוקוס במשטח גרון, זאת כדי למנוע סיבוכים.
בשנים האחרונות רואים שוב עליה במספר דלקות הפרקים אצל הילדים, ומדובר דווקא בילדים מן המעמד הבינוני ומעלה. בארה"ב הופיעו בשנת 1985-6 פי שמונה מקרים מאשר בעשור הקודם כולו. הסברה היא, שהסיבה לכך נעוצה בהתגברות הזנים האלימים. מדוע התגברו זנים אלה?
אפשרות אחת היא, שפיתחו עמידות בפני פניצילין. למה פתחו עמידות זו? מתקבל על הדעת, שבגלל שימוש רב ומיותר בראפאפן, בפניברין ובמוקסיפן. נשאלת השאלה האם ייתכן ששימוש רב באנטיביוטיקה עלול להחליש את מנגנוני ההגנה של הגוף, ומכאן העלייה במספר דלקות הפרקים לאחרונה?
"לא נעשה מחקר בכיוון זה" אומרת ד"ר אנטולי, ועדיין לא ברורה לחלוטין פעולת מנגנוני ההגנה. לפי שעה, הרפואה המודרנית אינה מתירה למנוע טיפול בזיהום מוכח. השיקול לגבי מתן אנטיביוטיקה חייב להיות ענייני, שכן השימוש בה עלול לגרום לנזקים, לתופעות לוואי ולהתפתחות זנים עמידים. לכן צריך לשקול כל החלטה לגופו של עניין, לשאוף לאבחנה מדויקת ולהתייחס ברצינות לתוצאות משטח הלוע.
״אין צורך למהר במתן אנטיביוטיקה עם הופעת הסימנים הראשונים של הדלקת והחום, אלא אם הם קשים מאוד. במאמר מתוך חוברת 'הרפואה' 1.12.89 כותבים ד׳׳ר רז, ד״ר שריר וד׳׳ר ילין מבית החולים עפולה - ״הוכר שדחייה בהתחלת טיפול אנטיביוטי במספר ימים, אינה מגבירה את הסכנה לפתח דלקת מפרקים".
 
מה הסיבות על-פי הרפואה המקובלת, לדלקת גרון?
הסיבות העיקריות הן שלוש: 1. לא מסיימים טיפול לפי הכללים (10 ימים); 2. בסביבה יש נשאים; 3. קיום זנים שפיתחו עמידות לפניצילין".
 
ובכל זאת, באותו בית יכולים חמישה ילדים להיות בריאים לחלוטין ורק ילד אחד יחזור עם דלקת חיידקית בגרון שוב ושוב. האם ייתכן, שגורם פנימי חלש אצל אותו ילד הוא זה שבלעדיו לא תהיה מחלה? מפני שאם הסיבה היא הידבקות בלבד, אזי כולם היו צריכים להידבק, שהרי הם גרים באותו בית...
״ידוע, שבעולם השלישי יש הכי הרבה מקרים של דלקת פרקים למרות שיש שם פניצילין. מסבירים זאת בתנאים הסוציואקונומיים הירודים, כמו צפיפות מגורים, לחות, חוסר איוורור, תזונה לא מספקת וכיוצא באלה. הסברה היא, שאלה ששורדים שם הם אלה שיש להם מנגנון חיסון יותר חזק״.
מכאן משתמע, שמנגנון הגנה חלש, כתוצאה מתורשה גרועה, מתנאים סביבתיים גרועים, או בגלל סיבות אחרות, עלול להיות גורם משמעותי בהתפתחות מחלות.
השאלה הגדולה – האם שימוש מפעם לפעם באנטיביוטיקה, ללא הצדקה ממשית, עלול גם הוא להחליש את מנגנוני ההגנה ובכך לתרום לתופעות כמו דלקת פרקים, נשארה פתוחה, ונתונה לחסדי האינטליגנציה שלכם. הרפואה עדיין לא חקרה את הנושא, אולי משום שמדובר בבומרנג גדול מדי.
לסיכום שאלנו את ד״ר אנטונלי מה היא ממליצה לאם, כאשר הילד חולה, יש לו חום וכואב לו הגרון.
״צריך לשים לב למצבו של הילד או התינוק. אם הוא מוכן לשתות, איננו מקיא, והוא שרוי במצב-רוח טוב יחסית – עם ירידת החום, מומלץ להשאירו שלושה-ארבעה ימים בבית, עם שתייה מרובה וברוב המקרים הילד יבריא בעצמו, או שמצבו ישתפר.
״אם הילד נעשה אפטי, אדיש, מסרב לשתות, מקיא לעיתים קרובות ויש הרגשה שהוא מאבד נוזלים יותר משהוא שותה, כדאי לפנות לרופא. עם תינוק קטן עד גיל חודשיים, יש לפנות לרופא עם כל הופעת חום גבוה. חשוב לתת לרופא לשקול ולהחליט אם נחוץ טיפול תרופתי או שהמחלה תחלוף בעצמה.
״קשה לאבחן מחלות מייד עם הופעת החום, ומתן אנטיביוטיקה בשלב מוקדם עלול להיות מיותר או לחפות על מחלה, שהיה חשוב לאבחן אותה.
לפניכם ד״ר רון וד"ר אנטולי מציגים כאן שני צדדים של אותו מטבע, ומייצגים שתי גישות שונות למחלה פשוטה ושכיחה. השאלה מי צודק, נתונה - שוב - לשכל הישר של כל אחד מכם.
המסר החשוב לבריאותכם - צריך וניתן למנוע מחלות ולחזק את כוח הריפוי. עושים זאת על-ידי לימוד צרכי הגוף והנפש והבנתם ועל-ידי פיתוח מודעות בריאותית גבוהה.

 
כל העמק והגליל, מרץ 1990
 
 
 

 

 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים