צרו קשר
דוקטור, אפשר לקבל דקירה?

מאת עידו סולומון

בתחילת שנות ה-70, בימים שבהם היה בארץ רק ערוץ אחד וגם הוא שידר בשחור-לבן, הוזמן לתוכנית האירוח הפופולרית "טנדו״ ד״ר גדעון רון, אז רופא צעיר שהתמחה בשיטות טיפול הנהוגות ברפואה הסינית. באותם ימים רחוקים נחשבה רפואת המזרח לרפואת אליל והמראיין החריף ירון לונדון התקשה להסתיר את ספקנותו למשמע דברי האורח על דיקור וטיפול בעשבי מרפא. "התייחסו אלי באותה חשדנות שבה התייחסו לכיפופי הכפיות של אורי גלר", נזכר השבוע רון בחיוך שיש בו מידה לא מבוטלת של שביעות רצון.
הוא בן 61, אולם דבר במראהו – בעיניו התכולות העליזות ובתנועותיו הנמרצות – לא רומז על גילו הביולוגי, חוץ אולי מהשיער הלבן. אבל גם הוא, כמאמר התשדירים, סמיך, חזק ומלא ברק. ב-30 השנה שחלפו מאז הספיק רון להקים ולנהל את המחלקה לרפואה משלימה בבית-החולים זיו בצפת ואת המגמה לרפואה משלימה באוניברסיטת חיפה והיה ממייסדי האגודה הישראלית לריפוי סיני מסורתי.
בימים אלה הוא חובק ספר חדש, ״בריאות נוסח סין" שמו, שהוא מעין סיכום ביניים של ניסיונו האישי ברפואה הסינית ב-37 השנה האחרונות. הספר משובץ אנקדוטות, פתגמים ומשלים והופך את הקריאה בו למסע אנתרופולוגי מרתק בנבכי אחת התרבויות המסקרנות ביותר.
 
הרפואה הסינית , עברה כברת דרך ארוכה מאוד בתודעה הישראלית בשנים מאז סיים רון את לימודיו בתחום באנגליה וחזר לארץ להפיץ את הבשורה. חיפוש בגוגל יעלה לא פחות מ-338,000 עמודי חיפוש של מונחים מן הרפואה הסינית, וזה רק בעברית. מה שבעבר נתפס כקוריוז, מפרנס היום מספר רב של בתי ספר ומכללות, שבהם אפשר להשתלם ברזי אחת התורות העתיקות בעולם. ספרים רבים נכתבו בנושא וגם רון תורם את חלקו להפצת הידע.
״חשבתי שיש לי משהו שונה לומר״, אומר רון, ״לשים את הדגש על הממד הבריאותי שכל כך מרכזי ברפואה הסינית. רוב האנשים חושבים שרפואה סינית זה רק דיקור, צמחי מרפא, שיאצו ורפלקסולוגיה, אבל מי שמעמיק ברפואה הסינית לומד שכל מה ששייך לבריאות – שינה, תזונה, נשימה, חשיבה פוזיטיבית ותנועה – הוא מאבני היסוד שלה. מאחר שהגוף שלנו הוא זה שמבטא אותנו, ראוי שנכיר אותו. זה מה שאני מנסה לעשות בספר – לעשות לאדם היכ­רות ידידותית עם גופו״.
וזה באמת מה שגדעון רון עושה בספרו (שנפתח בפרק ״שלום לך ידידי, אני הגוף שלך״). פרק אחר פרק, איבר אחר איבר, באופן קולח ובהיר, מספר הגוף את סיפורו. ומובן שלא חסרה שם ביקורת, גם אם מרומזת, על ״אחותה הצעירה״ של הרפואה הסינית – הרפואה המערבית, שאחד הפספוסים שלה הוא הניסיון להבין את גוף האדם באמצעות כלים מדעיים בלבד.
״החברה היא אמנם מודרנית אבל הגוף נשאר "פרימיטיבי". הגוף אינו מדעי״, הוא אומר, ״לנו יש נטייה לאמוד כל דבר באמות מידה מדעיות. ׳אני מודד משמע אני קיים׳, יאמר המדען. ואם אתה לוקח למדע המעשי את כלי המדידה שלו הוא נשאר ללא כלים. אבל המערכות של גוף האדם התפתחו הרבה לפני המדע, ועל-פי חוקים שהם לא בהכרח 'חוקים מדעיים׳. אם לא נדע להתחבר לגוף גם ללא הסתכלות מדעית, ניכשל ביכולת הבנת הגוף ובשמירה על בריאותו. מה שקרה עם החיידקים העמידים בפני אנטיביוטיקה, שזרעו פאניקה בבתי החולים רק בשבוע שעבר, עלול לחזור, וביתר שאת. זו גישה שאינה תואמת את צרכיו האמיתיים של הגוף. הרפואה הסינית מבקשת לחזק את מערכת החיסון, כדי שהגוף יוכל להתמודד עם החיידקים. השימוש הנרחב באנטיביוטיקה אינו מחזק את הגוף אלא את החיידקים. אמצעים פשוטים כמו תזונה נכונה, שינה מספקת, חשיבה חיובית ותנועה הם אלה שביכולתם לחזק את מערכת החיסון של הגוף. שימוש בתרופות כימיות אמור להיות רק אמצעי אחרון ולא פתיח לטיפול רפואי״.
השינוי שאליו שואף רון ראוי שיתחיל כבר בבתי הספר, אם לא בגני הילדים: חינוך לבריאות. לדעתו, יש גם להרחיב את תוכנית הלימודים בבתי הספר לרפואה, המתמקדת היום ברפואת חירום, ולפתוח עוד שלוש פקולטות: באחת ילמדו הסטודנטים רפואה טיפולית – איך לעזור לגוף באמצעות הומיאופתיה, רפואה סינית וכו'; בשנייה ילמדו רפואה מונעת – מה זאת בריאות וכיצד להקנותה; ובשלישית ילמדו רפואה מכוונת – הידע לאבחן מתי חולה יכול להיעזר בשיטות טיפול טבעיות ובאלו מקרים התערבות כימית או כירורגית היא מחויבת המציאות.
רון אינו שולל את הרפואה המערבית, המצוינת לדעתו בהגשת טיפול במקרי חירום, אבל מדגיש שיש לתת מקום נרחב יותר לרפואה המשלימה במקרים של מחלות (לא טראומות): ״המיוחדות של הרפואה הסינית היא בכך שבבסיסה קיימת ההכרה ההוליסטית. כלומר, ההבנה שכל איברי הגוף מהווים מערכת אחת, שהגוף והנפש יוצרים שלמות אחת, ושהאדם והטבע גם הם מערכת שלמה אחת. לרפואה המודרנית, שהיא רפואה של התמחויות, אין כנראה עניין רב ששיטות אחרות, "זרות לה", ייכנסו לתמונה. ובכל זאת, בעקבות ההצלחות בשטח, לרפואה המשלימה כבר יש דריסת רגל לא מבוטלת בקופות ובבתי החולים. להתנגדות המקורית של הממסד הרפואי ישנו אולי גם רקע כלכלי: תעשיית התרופות, התעשייה הרב-לאומית העשירה ביותר בעולם, עדיין מושכת בחוטים מאחורי הקלעים, ואיזה אינטרס יש לה שהרפואה המשלימה תתקבל באופן רשמי על ידי הממסד הרפואי? אבל הקבלות על ההצלחה הן הסיבה לפופולריות הגוברת והולכת של הרפואה המשלימה בעולם, ובכלל זה בארץ״.
 
לרפואה הסינית יש תשובה גם למחלות נפש?
״ברפואה הסינית יש תשובה לכל מחלה - ממיגרנות, דלקות פרקים ויתר לחץ דם ועד דיכאון - מהסיבה הפשוטה שהיא אינה מטפלת במחלות אלא בגוף שיצר אותן. מובן שיש מקרים נפשיים קשים שהם מעבר ליכולת הריפוי, ואז רצוי לפנות למסגרת קונבנציונאלית לסעד ולתמיכה. באופן כללי טוענים הסינים שכל מצב שאנחנו מכנים מחלה נובע מחוסר איזון במערכת, ולכן בדיאגנוזה הסינית מחפשים את התבנית של חוסר האיזון, ואז מאזנים, באמצעות טיפול במחטים, שאגב אינו מכאיב".
 
אז מה הבעיה לשלב בין השיטות?
״אין בעיה לשלב, ואין ספק שבעתיד כל השיטות יעבדו שכם אל שכם. אבל בינתיים, כפי שכבר אמרתי, הרפואה המערבית רוצה שהכל יהיה "מדעי". אבל מה לעשות שהדבר הבסיסי והמרכזי בגופינו, הלוא הוא כוח החיים שלנו, עדיין איננו מדעי? הסינים מכנים כוח זה בשם צ'י, ומכיוון שהמדע עוד לא המציא צ'ינומטר, אין דרך מדעית שתוכיח ותסביר את קיומו שלה הכוח הזה, אף על פי שאין חולקים על כך שהוא קיים בגופנו. ההתייחסות לגורם הזה, הצ'י, שעומד בבסיס החיים שלנו, עדיין נחשב במערב לעניין פילוסופי גרידא״.
 
רון נולד ברחובות לאם שעבדה כאחות בקופת חולים ואת ילדותו בילה כרוך אחר חלוקה הלבן ורוקם חלומות להיות יום אחד רופא בעצמו. אמו גם נתנה לו, גם אם לא במודע, את הדחיפה לכיוון האלטרנטיבי. כדי להתמודד עם המיגרנות שמהן סבלה היא הפכה לטבעונית. היא אמנם המשיכה לבשל בשר לשאר בני הבית, אבל השינוי באורח חייה השפיע על ילדיה. השינוי המהותי בתודעתו של רון התחולל כשהיה בן 20 וקרא את ספרו של ד"ר רוברט ג'קסון 'תמיד בריא'.
בספר חולק רופא אמריקאי כבן 80 את תובנותיו עם הקוראים. בגיל 49 הוא היה אדם שבע מחלות וסבל, והודות לטיפול טבעי הפך לאדם בריא ביותר. "הייתי בחופשה 'רגילה' מקורס קצינים״, נזכר רון, "קראתי את הספר בנשימה עצורה ואז נפל לי האסימון. הבנתי שפחות מעניין אותי להתעמק בתרופות ובניתוחים ויותר בבריאותו של האדם״.
לאחד מלחמת ששת הימים נסע רון ללונדון ובמשך שבע שנים למד שם רפואה סינית. את הדוקטורט השלים בסין ב-1975. ראשוני המטופלים שלו כשחזר ארצה היו בני משפחתו. אט אט התרחב המעגל וגדל קהל המבקרים במרפאתו. יותר ויותר אנשים שנואשו מהרפואה הקונבנציונלית מצאו אצלו תשובות לבעיות שהטרידו אותם. כיום הוא מטפל באנשים בחיפה, בתל אביב, בראשון לציון ובמושב אמירים, שבו הוא מתגורר מ-1976.
למרות התמורות שחלו והשתרשות הרפואה הסינית בישראל, גם כיום יש הרואים ברון חריג, למשל בגלל התפריט הטבעוני שאימץ לעצמו. "כשנפגשים עם החברים אני לא שותה איתם בירות ולא אוכל סטייקים", הוא אומר, ״ובכל זאת מבלים בכיף ביחד. אגב, אפשר להיווכח שדברים שכתבתי לפני 30 שנה מתגשמים כיום. על מוצרי החלב, למשל, ששנים אני טוען שאינם ראויים להיכנס לתפריט של יונק בוגר, מתחילים להסתכל כיום, בזכות מחקרים רבים, כעל מזון אלרגני ממדרגה ראשונה״.
 
אז מה נשאר לאכול, רק עשבים?
"שאעשה לך רשימה של כל הירקות והפירות? ותוסיף לזה חומוס וטחינה ועדשים ושעועית וקינואה ותפוחי אדמה, בטטות, תירס, אורז מלא, כוסמת, בורגול, קוסקוס, שקדים, אגוזי קשיו. בקיצור, לא חסר מה לאכול. זו פשוט תפיסה אחרת. כשיוצאים מתוך ההנחה שהאדם אוכל בשר מטבעו, אז ההסתכלות על תזונת האדם תהיה מנקודת המבט הזו. אלא שהאדם אינו אמור לאכול בשר. האדם התחיל לאכול בשר רק מאז גילוי האש וזה סיפור חדש יחסית באבולוציה. ובכלל, רק בדור שלנו, מאז השימוש במקררים ביתיים, התחילו לאכול בשר מדי יום. מיליוני שנים היה האדם מלקט בלבד ולא אכל בשר. צריך להבין שהמהפכה התזונתית הזו מהירה מדי לגוף. הגוף זקוק למאות אלפי שנים כדי להתרגל לשינוי תזונתי כזה. זו אחת הסיבות שאנו עדים לכל כך הרבה מחלות מודרניות הקשורות ישירות לתזונה".
 
הסינים ממעטים לאכול בשר ובכלל לא נוגעים במוצרי חלב, ובכל זאת הסטטיסטיקה מראה שתוחלת החיים במערב גבוהה מזו שלהם.
"תוחלת החיים זו אכן סטטיסטיקה. וסטטיסטית תוחלת החיים בסין נמוכה יותר מזו שבמערב. אבל אם תשווה סיני בן 40, נאמר, לאמריקאי בן אותו גיל, יתברר לך שהסיני בריא יותר, חד משמעית. תוחלת החיים נמוכה יותר בסין משום שתמותת התינוקות שם עדיין גבוהה, וגם אין שם מספיק אמצעים להארכה מלאכותית של החיים. יש פה טעות סמנטית. אנשים חושבים שתוחלת החיים היא מדד לבריאות הפרט, ואין זה נכון. האדם הממוצע פחות בריא היום מאשר בעבר, גם אם בממוצע הוא חי יותר. דור הזקנים בימינו, אלה שהגיעו לגילים מופלגים, הוא דור מאוד ייחודי. הם נולדו לפני האנטיביוטיקה, ולכן רק החזקים שרדו. אלה אנשים שבשליש הראשון לחייהם הלכו לישון מוקדם, כי לא היה חשמל. הם הלכו ברגל כי לא היו מכוניות. האוויר היה צח ולא היו חומרי הדברה במזון. למי שנולד נאמר ב-50 השנה האחרונות, לא היתה התחלה טובה כמו לדור הקודם. אבל האנשים שנולדו בראשית המאה ה-20 מתחילים "להחזיר ציוד", ולכן, לצערנו, תוחלת החיים תתחיל לרדת בעתיד הקרוב׳׳.

כלבו חיפה, מרץ 2007
   

 

 

 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים