צרו קשר
הרפואה הקונבנציונלית מעדיפה להישאר בת יחידה

מאת דיתה בן דוד

אחת הבעיות של הרפואה המערבית היא, שרופאים לא לומדים בריאות, אלא מחלות. זו פשוט קונספציה מוטעית מיסודה. מחלות אינן תוקפות את הגוף, אלא מתפתחות. החיידק אינו מחולל המחלה הראשוני, אלא טרמפיסט על גוף שנחלש. ברגע שהרפואה תכיר בכך, ניתן יהיה לגשר בין שני העולמות״ (ד"ר רון).

"על אמונות אי-אפשר להתווכח. צריך לדבר על עובדות. הרפואה המודרנית העלתה את תוחלת החיים בצורה משמעותית. הדרך היחידה המקובלת להוכחת יעילותם של טיפולים או תרופות, היא בשיטות מדעיות צרופות, והרפואה האלטרנטיבית עדיין לא עמדה במבחן זה". (פרופ' רביד).
הדוברים, ד"ר גדעון רון, דוקטור לרפואת המחטים הסינית ופרופסור מרדכי רביד, מנהל מחלקת פנימית בבית-החולים ״מאיר״ בכפר-סבא. שני רופאים, שתי גישות, שתי שפות. שניהם נטלו חלק בדיון פומבי בנושא: "מי מפחד מרפואה אלטרנטיבית?" שהתקיים בבית העיתונאים בתל-אביב, בחסות המוסף "מור".
במדינות רבות, הקונבנציונלית והאלטרנטיבית חיות זו לצד זו בדו-קיום. בארץ, עדיין לא. זו דורשת הגדרה עצמית וזו דוחה אותה בטענה שהיא לא מספיק רצינית ובשלה לכך. זו טוענת: ״אנחנו עוזרים לחולים וזה מה שחשוב״. האחרת עונה לה בביטול: ״אתם אולי עוזרים להם מבחינה נפשית, אך לא מרפאים אותם. כשהמצב נעשה קריטי, הם פונים אלינו״.
״ועדת אֵלון״, שמונתה לפני כארבע שנים על-ידי שרת הבריאות שושנה ארבלי אלמוזלינו לדון במעמדה החוקי של הרפואה האלטרנטיבית, פרסמה אשתקד את מסקנותיה. האלטרנטיבית אומנם לא הוצאה אל מחוץ לחוק, אך גם לא אומצה אל חיקו. האלטרנטיביים קיבלו את המסקנות בתרועות ניצחון. הממסד הרפואי התחפר עמוק יותר בעמדותיו.
מי מפחד מרפואה אלטרנטיבית? מדוע הממסד הרפואי כה חושש מפניה? מדוע אי-אפשר לשלב את שתי הגישות במטרה לעזור לחולה? שאלות אלו ואחרות עלו לדיון הפתוח שקיים ״מור״. דיון שבשלבים מסוימים התלהט ועלה על פסים רגשניים. ׳הסכם שלום' לא נחתם באותו ערב בבית העיתונאים, כיוון שהפער בין עמדות הצדדים עודנו עמוק. אך בדומה לשיחות השלום בין ישראל למדינות ערב, גם כאן ההישג הוא בעצם ההידברות והישיבה אל שולחן דיונים משותף.
בדיון השתתפו: פרופסור מרדכי רביד מבית הספר לרפואה בתל-אביב, מנהל מחלקה פנימית בבית החולים "מאיר" בכפר סבא וחבר בוועדת אלון. ד״ר גדעון רון ממושב הטבעונים אמירים, דוקטור לרפואת מחטים סינית, שלמד באנגליה ועשה אה הדוקטורט בסין. רון גם כתב את הערך ״רפואה לא קונבנציונאלית״ באנציקלופדיה העברית. ד"ר מנחם אוברבאום, הומאופת. רופא בהכשרתו המקצועית, שבחר לעסוק בהומאופתיה גם מההיבט המחקרי שלה. את הדיון הנחה פרופסור יאיר יודפת, ראש החוג לרפואת המשפחה בבית-הספר לרפואה בירושלים, חבר בוועדת אלון והיועץ המדעי של מוסף הבריאות 'מור'.
פרופ' יודפת: "הרפואה האלטרנטיבית צמחה מתוך מגמות פילוסופיות שונות וכבשה לעצמה בהדרגה מקום בלב הקהל. כיום מסתמנת מגמה ברורה אצל חולים רבים לוותר על השיטות המתקדמות של הרפואה המערבית לטובת היחס האישי שמעניק המטפל בשיטה המשלימה. כך בעולם הרחב וכך גם בארץ".
לפני שנים אחדות יזמה שרת הבריאות הקמת ועדת מומחים, בראשותו של השופט אֵלון, והטילה עליה לבדוק את מעמד הרפואה האלטרנטיבית בישראל. שלוש שנים ישבו חברי הוועדה על המדוכה בטרם פרסמו את מסקנותיהם והמלצותיהם. יודפת: "הוועדה הגיעה למסקנה, כי אין כל אפשרות להוכיח מבחינה מדעית את יעילותה של הרפואה האלטרנטיבית. הדבר אמור גם לגבי הדיקור הסיני (אקופונקטורה), שבשעתו קיבל הכרה והותר לשימוש רפואי. הוועדה המליצה שלא לתת רישוי לשום שיטה אלטרנטיבית, אך הציעה לעוסקים בכך, שיקימו איגודים מקצועיים ויציבו סטנדרטים ללימוד ולהכשרה מקצועית. בכך הלכה הוועדה אחר מה שנהוג באנגליה".
פרופסור רביד: "אין לי כלום נגד אלה הפונים לטיפולים מכל סוג שהוא. מסקנות ועדה אלון נשענו לא על דעותינו לגבי הרפואה האלטרנטיבית, אלא על עיקרון שמירת חופש הפרט. זכותו של כל אדם להחליט איזה טיפול רפואי הוא רוצה לקבל ולמדינה אין זכות להורות לו מה להעדיף. מי שרוצה ללכת להומאופת, או לבאבא סאלי, שיבושם לו. אבל מכאן ועד לטענה שהוועדה נתנה לגיטימציה לרפואה המשלימה, הדרך עוד ארוכה".
יודפת: "הסיבה העיקרית לנהירה אל הרפואה האלטרנטיבית, היא אופייה העכשווי של הרפואה המערבית המודרנית. הרופאים בעולם המערבי שבויים יותר ויותר בקסמן של אפשרויות האבחון המדויקות ומזניחים את המרכיב הנפשי-פסיכולוגי הקיים במחלות רבות. לדוגמא: חולה המתלונן על כאב ראש קשה מופנה אוטומטית לצילום בסורק ממוחשב, שברוב המקרים אינו מצביע על כל ממצא פתולוגי. אילו טרח הרופא לשוחח עם החולה, היה עולה, קרוב לוודאי, שמדובר בכאב-ראש הנובע ממתח. לעומת זאת, המרפא האלטרנטיבי מוכן להקשיב בסבלנות, לתת יחס אישי, וזה עיקר כוחו".
נקודת זכות נוספת לאלטרנטיביים הוא הטיפול במחלות כרוניות ממושכות.
יודפת: "כאן הרפואה המודרנית מתקשה להושיט עזרה. החולים נלאים מתרופות ומחפשים ישועה ברפואה המשלימה. אמנם הרפואה המשלימה אינה מצליחה להבריא את החולה הסופני או להאריך את חייו, אך לפחות מציעה התייחסות, הבנה ותקווה. את כל אלה קשה למצוא ברפואה המודרנית".
פרופ' רביד מבחין בין מחלות של ממש לבין קבוצה גדולה של תסמינים, שאותם הוא מגדיר כ״לא-מחלה" (Non-disease). אלה נגרמים מצירוף של נסיבות כמו מצב נפשי, עומס החיים, הזדקנות הרקמות ועוד. לדוגמא: תסמונת המעי העצבני המתבטאת בנפיחות בבטן, גזים, כאבים, עצירות, שלשול. לא מדובר במחלה, אלא במצב של אי-נוחות.
רביד: "במיקרים מהסוג הזה, הרפואה הרגילה, ובעיקר הציבורית, מאבדת את סבלנותה".
קביעתו של פרופסור רביד לגבי מחלות הנחשבות ׳לא-מחלה', קוממה את
ד״ר גדעון רון: "זו ממש התנשאות לבוא לבן-אדם שסובל מכאב גב ולומר לו: מה שיש לך, זה לא-מחלה. והכל, בגלל שהגדרת המחלה, לפי תפיסת הרפואה המערבית, כפופה לתכתיבים של מפעלי התרופות, שאמורים להציע את הפיתרון".
פרופסור יודפת חלק אף הוא על עמיתו: "נכון שבבעיות כמו אסתמה, הפרעות עיכול, כאבי גב וראש, הגורם הפסיכו-חברתי משחק תפקיד חשוב. אך אינני מסכים עם הקביעה שמדובר כאן בלא-מחלה. ההרגשה שמתייחסים אליהם, שמבינים אותם, מאוד חשובה לחולים אלה. לצערי, עמיתיי הרופאים מזמן שכחו איך להתייחס לדברים הללו. לכן אני סבור שההגדרה 'רפואה משלימה' אכן הולמת יותר. הם משלימים את כל מה שאנחנו מחסירים".
ד״ר אוברבאום: "לא בכל שיטות הרפואה האלטרנטיבית קיימת מעורבות אישית של המטפל. רופא העובד בדיקור, לדוגמא, יכול לטפל במספר חולים בו-זמנית. לדעתי, המכנה המשותף היחיד לכל האלטרנטיביות הוא היותן שיטות טיפוליות, המשלבות היבטים נפשיים וגופניים. בכלל, מדובר בשתי שיטות המשלימות זו את זו. לרפואה הקונבנציונלית יש יתרון ברור בכל הנוגע לאיבחון ולטיפול במחלות אקוטיות. האלטרנטיבית עדיפה בכל הנוגע לטיפול במחלות כרוניות".
ד״ר רון: "בבתי-הספר לרפואה מערבית לומדים על מחלות ולא על בריאות. התרופות המקובלות מוסיפות אריכות חיים, אך לא איכות חיים. הרפואה הסינית היא בת שלושת אלפים שנה. הרפואה המודרנית בקושי בת מאתיים שנה, ועדיין לא מצאה את התשובה לכל הבעיות. היא אומנם הצליחה יפה בכל הנוגע להיגיינה, סניטציה ורפואת חירום, שפירושה הצלת חיי אדם, אך עדיין לא למדה איך לרפא מחלות כמו נזלת, אסתמה, מיגרנה, קוליטיס, אלא רק כיצד לדכא את הסימפטומים שלהן.
"בבתי-הספר לרפואה לא מלמדים תזונה", הוא ממשיך ב׳אני מאשים׳ הפרטי שלו. "לא לומדים שם על בריאות, אלא על מחלות. תארו לעצמכם מוסכניק שאינו יודע אם המנוע שבטיפולו צריך אוקטן 91 או 96, שמן כזה או אחר".
רביד: "הרפואה הסינית קיימת אומנם אלפי שנים, אך כל אותו זמן היא דורכת במקום. הרפואה המערבית, לעומת זאת, מתעדכנת ומשתכללת ללא הרף. רופא שלא יעקוב אחר השינויים והחידושים, ימצא את עצמו מהר מאוד מאחור. אחד המדדים להצלחת הרפואה המודרנית הוא העלייה בתוחלת-החיים. זוהי שיטה סטטיסטית לחישוב מספר שנות החיים הממוצע, הצפוי למי שנולד היום. תוחלת-החיים בישראל עולה בהתמדה משנה לשנה, במקביל לירידה בתמותה ממחלות לב, לדוגמא.
"העלייה בתוחלת-החיים בסין, החל מסוף המאה ה-18, מיוחסת לחדירת הרפואה המודרנית לארץ זו ולא לרפואה הסינית", מדגיש רביד. "יפן היתה הראשונה במדינות המזרח הרחוק שהשתחררה מעולה של הרפואה העתיקה. ואכן, למרות עומס העבודה והרגלי העישון, תוחלת-החיים ביפן עלתה והיא עומדת על ממוצע של 80 שנה לנשים ו-76 שנה לגברים. לשיטות הרפואה האלטרנטיבית אין כל חלק בעלייה זו".
גדעון רון חולק על הקביעה הסטטיסטית: הסיבה לעלייה בתוחלת החיים בסוף המאה ה-20, נובעת בין היתר מהירידה בתמותת תינוקות. בנוסף, אלה שהגיעו לגיל מופלג בסוף המאה ה-20 פשוט נולדו לפני עידן האנטיביוטיקה וזיהום האוויר. הם לא ניזונו מבשר המכיל הורמונים, ירקות עם שרידים של חומרי הדברה או מזון עם תוספים כימיים. הם עבדו עבודת-כפיים ולא רבצו כל היום מול הטלוויזיה. מדובר בדור ייחודי בתולדות האנושות, שנולד ללא תרופות, אך מתבגר עם תרופות. אין להסיק מכך שגם הדור הנוכחי בריא כמותם ויגיע לגילם המופלג.
״מה שחסר היום זו רפואה מונעת. בלטינית, רופא (דוקטורֶה) פירושו מורה. ואכן, תפקידו של הרופא הוא ללמד אנשים איך להיות בריאים, איך למנוע מעצמם מחלות. אני מקווה שבעתיד תשתנה הגישה והדגש יושם גם על רפואה מונעת".
ואחרי כל הדברים הללו, ניתנה רשות הדיבור לקהל המאזינים, שגדש את אולם הכנסים המרכזי של בית העיתונאים. באולם ישבו רבים הקשורים למקצועות הרפואה האלטרנטיבית, מטפלים, מרפאים ובעלי מכונים. לצידם היו מטופלים באותן שיטות, ספקנים וסתם סקרנים. להלן חלק מהשאלות שהוצגו למשתתפי הדיון.
אני מעסה בשיטה ההודית. יש מחקרים מדעיים שהוכיחו כי עיסוי וטיפול במדיטציה עוזרים לסובלים ממחלות שונות, כמו יתר לחץ דם. מדוע הרפואה המודרנית לא מפנה אלינו חולים הזקוקים לטיפולים אלה?
רביד: ״מדיטציה היא שילוב של הרפיה וריכוז, מצב שבו האנרגיה הנפשית של הטופל מופנית אל תוכו. עיסוי גורם הנאה ורגיעה נפשית ומביא להרפיית שרירים. לעיסוי יש גם שימושים רפואיים, כמו אחרי ניתוח או שברים. העיסוי מגביר את זרימת הדם ומונע פצעי לחץ. הבעיה מתחילה כאשר מטפל שאינו רופא מוסמך מציג את העיסוי או המדיטציה כשיטת ריפוי לכל דבר. זה עלול להיות קריטי כשקיימת בעיה המחייבת טיפול רפואי דחוף״.
איפה אפשר להשתלם בארץ במקצועות הרפואה המשלימה, הומיאופתיה לדוגמא?
יודפת: "לצערי, אין כיום שום אמת-מידה רצינית להמלצה על מוסד לימודים זה או אחר. באנגליה התאגדו הרופאים ההומיאופתים והציבו סטנדרטים בכל הנוגע למוסדות להוראת השיטה. בארץ, השוק הזה פרוץ, ותיאורטית כל אחד יכול לפתוה לעצמו בית-ספר׳׳.
למדתי במשך שבע שנים כירופרקטיקה (טיפול בבעיות גב) בארצות הברית. איך אוכל להשתלב במערכת הרפואית בארץ? איך אוכל לשכנע רופאים להפנות אלי חולים, שהטיפול המקובל לא עזר להם?
יודפת: "לדעתי, יש להפריד את הכירופרקטיקה מכל שאר מקצועות הרפואה המשלימה. זאת, משום שכירופרקטיקה היא טיפול פיזיקלי המוכר, לפחות בארצות-הברית, כמקצוע רפואי ומחייב שבע שנות לימוד. בארץ אין עדיין הכרה מסוג זה. לדעתי, רופא אורתופד יכול בהחלט להפנות את החולה שלו לכירופרקטור מוסמך, לאחר שבדק ושלל סיבות אורגניות לכאבים".
מדוע לא נערכים מחקרים משותפים לשתי השיטות, בניסיון לגבש פיתרונות טובים יותר לכל המחלות הקיימות? מחקרים מסוג זה גם עשויים לקבוע אחת ולתמיד עד כמה הרפואה האלטרנטיבית רצינית ואמינה.
אוברבאום: ״יש בהחלט מקום לשיתוף-פעולה. חשוב שהרפואה הקונבנציונלית תשתכנע שיש ברפואה המשלימה יותר מסתם ׳אפקט פלאסיבו׳ – 'אין-בון' (טיפול בתרופות דמה, ללא חומר פעיל)״.
רביד: ״הדרך המדעית היחידה המקובלת להוכחת יעילותם של טיפולים או תרופות, היא מבחן בשיטת הסמיות הכפולה. קבוצת חולים אחת מקבלה טיפול בתרופה האמיתית, והאחרת בתרופות 'אין-בו' (ללא חומר פעיל). החולים והרופאים כאחד אינם יודעים מי קיבל איזה טיפול. בסיום התהליך מנתחים את הממצאים וקובעים איזו שיטת טיפול טובה יותר. מחקרים בשיטה זו שנערכו בסין ובארצות-הברית לא הצליחו להוכיח את יעילותו של הדיקור הסיני. נקבע רק כי בנסיבות מסוימות הדיקור יעיל לאילחוש (הרדמה) ולשיכוך כאבים באיברים מסוימים, אם כי לא נמצא הסבר למנגנון הפעולה שלו".
אוברבאום: "בזמנו הוגשה למשרד הבריאות בקשה, לערוך ניסוי קליני מבוקר בשיטה ההומיאופתית, בסובלים מדלקת פרקים ראומטית. הבקשה נדחתה על הסף בטענה שאין ממש בתרופות ההומיאופתיות, ולפיכך ההשתתפות בניסוי עלולה לשלול מאותם חולים את הטיפול הטוב שהם מקבלים. הבקשה תוקנה והוצע לערוך את הניסוי באותם חולים שהטיפול המקובל אינו מועיל להם. משרד הבריאות שב והתחמק בתירוצים קלושים, וכעבור שנתיים של תכתובת מתישה, ירד העניין מעל הפרק".
רביד: ״אני מבקש לתקן את הרושם, כאילו הצעת הניסוי ההומיאופתי היא היחידה שנדחתה. ידוע לי על הרבה מאוד הצעות למחקרים רפואיים שנענו בשלילה ומשיקולים לא ענייניים. ישנו גם ההיבט הכספי. ניסויים קליניים דורשים מימון רציני. מעבר לכך, צריך לשכנע חולים להשתתף בניסוי״.
אוברבאום: ״למחקר ההומיאופתי יש מספיק תקציבים למימון כל מחקר. אשר לגיוס מתנדבים לניסויים: בבית חולים ׳קפלן׳ ברחובות נערך ניסוי בנושא השפעת הטיפול ההומיאופתי על נזלת אלרגית. לצורך הניסוי נזקקנו ל-70 מתנדבים. פרסמנו מודעה בעיתון, שבעקבותיה מרכזת בית-החולים פשוט נסתמה מרוב פניות טלפוניות. התוצאה: לרשותנו כיום מאגר של עוד 400 מתנדבים, המוכנים לקריאה.
"עקרונית, המצב כיום טוב יותר מאשר בעבר. בתחום ההומיאופתיה נערכים עתה ניסויים קליניים בבני-אדם, בארבעה מרכזים רפואיים: ׳הדסה' ירושלים, ׳שיבא׳ תל השומר, 'רוטשילד׳ חיפה ו׳קפלן׳ רחובות. יהיה מעניין להיווכח איך המערכות הללו פועלות במשולב. יתכן שבסופו של דבר יתברר, שההומיאופתיה היא שטות אחת גדולה – ואז ניאלץ לקום ולצעוק זאת בקול. לעומת זאת, אם יתברר שהשיטה הזאת תורמת משהו לשיפור מצבם של החולים – אני מצפה מנציגי הרפואה הממסדית שיקומו ויצעקו זאת בקול".

מור, מאי 1992

 

 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים