צרו קשר
טיפול בראשי פרקים
 
מאת גלי ארבל                                              
   [דברי ד"ר רון בסגול]
 
כמו כל צומת דרכים, גם הצמתים בגוף מסוכנים בדיוק במידה שבה הם הכרחיים לקיומה של זרימה תקינה של תנועה. החודש יוקדש המרכז הרפואי לסכנות שטומנים בחובם הצמתים השלדיים, המפרקים
 
יותר מכל צומת אחרת בגוף אחראיים, המפרקים על יכולת התנועה. קצר חשמלי ברמזור, תאונת דרכים במרכז הצומת או כל התרחשות חריגה אחרת עלולים לגרום לקיבעון הדומה דמיון מפתיע לקיבעון פיזי ורגשי המוביל לתהליך דלקתי, ניווני או אחר. כמו רבות מהמחלות, במיוחד הניווניות שבהן, אין הרפואה המערבית יודעת להסביר את מקור דלקת המפרקים, הנקראת גם ארתריטיס, ובוודאי שלא לפתור אותה. היא כן יודעת לקשור אותה, בין השאר, גם לבעיות של מתח נפשי וסטרס. ככלל, יש סוגים שונים של בעיות פרקים, חלקם נפוצים יותר וחלקם פחות. כולם מסבים סבל עצום, מוגדרים כמחלה כרונית שהמטרה הטיפולית בהם היא להביא להפוגה, ולמרבה ההפתעה בחלק מהמקרים מדובר בלא יותר מאשר אלרגיה או, בשפה המקצועית, אי סבילות למזון כלשהו. איך יכולים פתרונות תזונתיים למזער את הנזק ואף להעלים כליל את הכאב? מה הקשר בין פחד לדלקות פרקים? איך יכולים המים לסייע לסובל מבעיות פרקים לשוב לפעילות גופנית תקינה? אף שהשאלות האלה עשויות להישמע תמוהות, מדובר בלא פחות מאשר דרכים יעילות להקלה על בעיות פרקים, עד כדי החלמה מלאה. כמובן שכמו בכל מקרה אחר, גם במקרה דנן אין ערובה להצלחה חלקית, לא כל שכן מלאה, אבל כמו בכל מקרה אחר גם פה חשוב לזכור שההחלמה, כמו גם המניעה, תלויות בעיקר בנו.
 
מחלה כרונית
אמנם כשמדברים על דלקת פרקים נהוג לחשוב על מה שזכה בעברית לשם ״שיגרון״ או ״ראומטיזם״ בלעז, אבל דלקת הפרקים כוללת קשת רחבה של בעיות שונות, העלולות לתקוף בני גילים שונים, מסיבות שונות ובחלקי גוף שונים. השכיחות עשויה להשתנות אף היא בעשרות אחוזים לכאן או לכאן. הרפואה המערבית אמנם אינה יודעת להסביר את מקורן של בעיות הפרקים, אבל תיאוריות שונות גורסות שיש קשר כלשהו למחלות זיהומיות, לחבלות קשות ולמתח נפשי מתמשך. ככלל, כשעוסקים במחלות דלקתיות, נהוג לקשור, מבחינה קלינית, את התפרצותן לזרז חיצוני האחראי לשיבוש מהלכה התקין של המערכת האורגנית.
על פי פרופ' אברהם וינברגר, ראומטולוג בכיר ומנהל מחלקה פנימית ב׳, בית חולים בילינסון:
״מחלת הפרקים השכיחה ביותר היא האוסטיאו-ארתריטיס - שפשוף ובלאי של הסחוסים, המלווה ביציאת הנוזלים מתוכם, תהליכים המתבטאים בכאבים, נפיחות ולעתים גם נוזלים בפרקים, בעיקר בעת פעולה כמו הליכה או כל פעולה הדורשת מהפרקים מאמץ. מחלה זו אופיינית לאוכלוסייה מבוגרת, בניגוד לראומטואיד- ארתריטיס - דלקת מפרקים המתבטאת בדרך כלל במספר רב של מפרקים ובצורה סימטרית (משני צדי הגוף), במפרקים גדולים כקטנים, ותסמיניה העיקריים הם כאבים לאורך כל היום ונוקשות בבוקר, העלולה לתקוף חולים בכל גיל, מגיל עשרים-שלושים ואילך. טיפול תרופתי חדש הכלול כיום בסל הבריאות הממלכתי ממזער את התהליך הדלקתי באמצעות פעולה נקודתית על כדוריות הדם הלבנות, האחראיות העיקריות על תהליך הפרשת חומרי הדלקת.
״בנוסף לשתי הקבוצות הגדולות של מחלות הפרקים, מוכרת ברפואה גם הפסוריאטיק-ארתריטיס, מחלה הדומה לראומטואיד ארתריטיס אבל מופיעה בעיקר בקרב אוכלוסייה הסובלת מפסוריאזיס, אף שלא ידוע מהות הקשר בין מחלות פרקים למחלות עור. מחלות בשכיחות נמוכה יותר הן מחלת הבכטרב – דלקת עמוד השדרה, האופיינית לאנשים צעירים, בעיקר בתחילת גיל העשרים, ומחמירה עם הגיל - ומספר מחלות המשתייכות על פי רוב לסיווג המחלות האוטואימוניות (התוקפות את המערכת החיסונית) כמו הלופוס, השכיחה בקרב נשים צעירות, ובנוסף לפגיעה בפרקים היא מתאפיינת בנגיעות לאברים פנימיים כמו כליות, לב, ריאות ומערכת העצבים המרכזית.
״מכיוון שרוב מחלות הפרקים הן דלקתיות, הטיפול הוא טיפול תרופתי בדלקת (שמקורה אינו בחידקים). מספר רב של תרופות נחלקות לסוגים שונים על פי דרך פעולתן, החל באלה שאינן מכילות קורטיזון, כמו וולטרן ונקסין, וכלה בתרופות חדשות שאינן פוגעות בקיבה ובכליות, כמו וואיוקס וסלקוקס. בעיקרו של דבר, הגישה הטיפולית כלפי מחלות הפרקים השונות היא של מחלות כרוניות. אי לכך המטרה הטיפולית היא השגת הפוגה, כדי לאפשר תפקוד מלא של החולה. גם בתקופות ההפוגה יש להניח שהחולה יזדקק לטיפול תרופתי, אף שבמינונים נמוכים מאלה שבתקופות בהן המחלה פעילה.
שיעור האוכלוסייה הסובל מבעיות פרקים גבוה מהנהוג לחשוב. ״במחלת האוסטיאו-ארתריטיס, למשל,״ אומר פרופ' וינברגר, ״מדברים על עשרות אחוזים באוכלוסייה שמעל לגיל שישים. יחד עם זאת, חשוב להבין שלא לכולם יש ביטוי קליני. משמעו של דבר שהמחלה עשויה להתבטא בשינויים רנטגניים ולאו דווקא בכאבים.
״במקרה של ראומטואיד-ארתריטיס אנו מדברים על קצת פחות מאחוז אחד מהאוכלוסייה החולים במחלה זו. פתרונות למקרים קשים של בעיות פרקים עלולים להגיע עד כדי ניתוחי החלפת פרקים, על פי רוב של פרקי הברך והירך, אף שיש גם ניתוחים לידיים ולעמוד השדרה. בכל מקרה, בנוסף לטיפול התרופתי משתמשים גם בטיפולים פיזיקליים, כמו פיזיותרפיה, מרחצאות מרפא וטיפולים לשיכוך כאבים. לחלק מהחולים מוצע גם טיפול תזונתי, בעיקר חולים שסובלים מעודף משקל המגדיל את העומס על הפרקים הפגועים ממילא. בקרב אחוז קטן מהחולים ידוע שהגורם לבעיה הוא תזונתי, בדומה לאלרגיה. במקרים האלה אנחנו מחפשים את הגורם ומסלקים אותו מהתפריט.״
 
מה אוכלים
ואם בתזונה עסקינן, הרי שזה בדיוק הזמן לצרף לדיון את עמית חנין, נטורופתית, שיודעת להעיד שלא רק שיש להיערך מבחינה תזונתית, ובכלל זה לוותר על מקורות הנאה כמו קפה, סיגריות וסמים, ולעתים אף להיפרד לשלום מהחלב ומוצריו, אלא שכלורופיל ורכז פרי המורינדה הם בבחינת שיקויי קסם כשמגיעים לפתרון בעיות פרקים. הסכיתו, שננו ולמדו.
״הפריטים הראשונים שמנפים מתפריטם של הסובלים מבעיות פרקים,״ פותחת חנין, ״הם בשר, שהמקור החלבוני שלו מצטבר במפרקים ויוצר כאבים, סמים, אלכוהול, קפה, ממתקים ומלח. חשוב גם להגביל צריכת ירקות סולניים (עגבנייה, חצילים, פלפל ירוק, תפוח אדמה) שמכילים אלקלואידים, חומרים המעכבים תיקון קלוגן נורמלי במפרקים ומעודדים התנוונות דלקתית של הפרק. יש לבדוק רגישות לחלב פרה ומוצריו, ורצוי לנסות להחליף אותם במוצרי חלב עזים. כמו כן יש להגביל את צריכת האגוזים, הבוטנים (כולל חמאת בוטנים), השקדים וזרעים אחרים עתירי שומן, שיש בהם גם חומרים העלולים להחמיר את בעיית המפרקים. לכל היותר מומלץ לאכול מנה אחת של חמישה או שישה שקדים ליום כמנת חלבון. חשוב מאוד להעשיר את התזונה בכלורופיל. אפשר למצוא אותו בעשב חיטה ושעורה, בנבטים מסוג אלפלפא וגם כמשקה. הכלורופיל מנקה רעלים ומנטרל אותם ישירות דרך הדם וגם דרך הכבד. בנוסף לכך הוא חומר מקרר (מבחינה סינית הבעיות במפרקים נובעות מחום באזורים הללו), ואפשר גם למרוח את החומר חיצונית על המקום כדי לקבל תגובה מהירה יותר. שתיים הן חומצות השומן החיוניות לגוף, במיוחד במצבים של בעיות פרקים: חומצה לינולאית אומגה 6 (GLA), שחשיבותה העיקרית במזעור בעיות פרקים ובכאבים שהן יוצרות עקב תגובה דלקתית ואלרגית (היא מצויה בעיקר בשמן הפשתן ובשמן נר הלילה); חומצה לינולנית אומגה 3 (EPA), המצויה בדגי ים עמוקים מהים הצפוני הקר, דוגמת הסלמון (חשוב לבשל או לאפות את הדג כמה שפחות כדי לא לאבד את תכונותיו החיוניות לנו); אף היא מסייעת להפחית תגובה דלקתית. ככלל רצוי ליטול את החומרים האלה בצורה מרוכזת, כי המינון העובר דרך מזון נמוך מאוד.
״כאמור,״ חוזרת חנין למקור האשליות הבלתי נגמרות, ״הטבק הוא סולני ולכן חשוב להוריד אותו מהצריכה של הסובלים מבעיות מפרקים – סיגריות, סיגרים, מקטרות וכל שימוש אחר שעושים בטבק. כדי לשחרר רעלים המתרכזים במפרקים נעודד הזעה על ידי בישול עם שורש זנגביל, שפשוף העור במברשת או בליפה במקלחת, סאונות ומים חמים. חשוב לעשות דיאטות על דרך השלילה כדי לבדוק אי סבילות או אלרגיה למזונות מסוימים שעלולים לגרום לבעיה.
״חומרים אחרים שנעבוד איתם הם חומרים אנטי דלקתיים, כדוגמת המורינדה, פרי המצוי בארץ כרכז ושינה פלאים את הטיפול הנטורופתי בדלקות פרקים. קובץ נרחב מהחומרים הפעילים במורינדה הם חומרים אנטי דלקתיים הקשורים ביניהם ביחסי גומלין המאפשרים את פעילותם. הפרוזרונין, למשל, ההופך לזרונין, חומר החיוני לכל פעולה אנזימתית שנעשית בגוף, חיוני בתהליך המרת הכמוטרפסין לטרפסין – חומר האחראי על פירוק חלבונים. חומר אחר חשוב מאוד שמכיל המורינדה נקרא סקופולטין, שקשור בסרוטונין (ההורמון האחראי על תחושת האושר והאשם העיקרי בצריכת הסמים הגוברת בעולם) ועובד על מערכת העצבים המרכזית. דרך חומר זה מתגברת הפרשת אנדורפינים, משכבי כאבים, בגוף.״
וכאילו לא די בכל אלה, אחד היתרונות הגדולים ביותר של המורינדה הוא שאינו משנה את המצב ההכרתי, בדומה למשככי כאבים כימיים, וניתן להשתמש בו באמצע מניעה ותחזוקה במינונים גדולים ללא כל סכנת התמכרות או שימוש עודף.
 
תנשמת כתרופת מנע
סיפור סיני ידוע, הלקוח מתוך ספרו של ד"ר גדעון רון 'רפואה סינית', עוסק בקיבעון. הוא מתאר שני נזירים סינים, המהלכים מכפר לכפר ומתדיינים על נושאים שברומו של עולם. לפתע הם מגיעים לנחל בוצי קשה למעבר, ולידו ניצבת בחורה צעירה ויפה המתקשה לחצותו. לוקח הנזיר הבכיר את הנערה בזרועותיו ומעבירה לצדו האחר של הנחל. ממשיכים שני הנזירים בדרכם, כשהנזיר הצעיר נראה מיוסר ומתלבט. לבסוף, כעבור שעה ארוכה של שתיקה, הוא אוזר אומץ ושואל: ״איך, איך הרשית לעצמך לשאת בחורה על כפיים, הרי אנחנו נזירים?!״ ענה לו הנזיר הבכיר: ״אני נשאתי אותה מגדת הנחל האחת לגדתו האחרת והנחתיה שם, ואילו אתה עוד נושא אותה איתך...״
התפיסה הסינית המסורתית, זו הרואה במחלות תהליכי ריפוי וניסיון של הגוף לחזור למצב של איזון, רואה בדלקת הפרקים ניסיון להודיע לבעל הבית שנוצרה אצלו חסימה אנרגטית, כאשר הסיבה היא שריפת רעלים (עקב תזונה לקויה) או קיבעון רגשי. מנקודת המבט של התורשה אפשר בהחלט לטעון שהגוף נושא מטען המכיל בתוכו נטייה למחלות כאלה ואחרות, אבל פריצתה של אותה מחלה היא שדרוג הנטייה והוצאתה מן הכוח אל הפועל.
״באבחון ובטיפול הסיני,״ מסביר ד״ר גדעון רון, מנהל ׳המרפאה הטבעית׳ בראשון לציון, בחיפה ובאמירים, ״יש להקפיד, בנוסף להתייחסות הגופנית, על התייחסות נאותה להיבט הנפשי הקשור לדלקת המפרקים. כאשר תהליך מסוים בגופנו בא לידי ביטוי בהתקבעות של מפרק (שתפקידו המוצהר הוא תנועה), אין להקל ראש בחלקו של הראש בהתקבעות. אחד מיסודות התפקוד הנפשי הנכון על פי הסינים הוא לשאוף להימנע מקיבעון, מצב המכונה בסינית פו (PU) , ומשמעו להיות כל הזמן במצב שבו כל האפשרויות עדיין פתוחות לפנינו.
״במהלך שנות עבודתי כרופא סיני גיליתי שיותר ויותר ישראלים סובלים מבעיות פרקים, ובמיוחד חלה עלייה בשיעורם בשנה וחצי האחרונות. לדעתי יש לכך קשר עם הפחד הקיומי האופף את חיינו לאחרונה, מכיוון שבתפיסה הסינית רגש הפחד הוא באחריות אפיק (מרידיאן) הכליות, השולט בעצמות וקשור לכל דלקת פרקים באופן כללי. באופן דומה, כאשר מדובר בדלקת במרפק, למשל, יש להניח שאפיק הריאות מעורב, במקרה של דלקת בקרסול – הכבד וכיס המרה; כאשר       הבעיה היא במפרק הירך – הטחול, בכתפיים – הלב, דלקת בפרק כף היד – אפיק מעטפת הלב, ובברכיים – הכליות. דלקת פרקים המופיעה באחת מאצבעות כף היד או כף הרגל עשויה להיות משויכת לאפיק הזורם דרך אצבע זו; באגודל – אפיק הריאות, באצבע המורה – אפיק המעי הגס, באמה – מעטפת הלב, בקמיצה –- המחמם התלת-שלבי, ובזרת – המעי הדק או הלב. ברגל: בבוהן – הטחול או הכבד, באצבע השנייה – אפיק הקיבה, בשלישית – כיס המרה, הקיבה, או הכליות; ברביעית – כיס המרה, ודלקת באצבע הקטנה של הרגל משויכת בדרך כלל לאפיק שלפוחית השתן.
״מבחינה טיפולית, בחלק גדול מן המקרים מעדיפים הסינים את הטיפול המערכתי על פני הטיפול הנקודתי. במלים אחרות, לטפל בגוף שיצר את המחלה. נושא השינה הוא מהותי ברפואה הסינית לריפוי דלקת הפרקים. על פי השעון הביולוגי הסיני, על הסובל מדלקת פרקים ללכת לישון לא יאוחר מעשר וחצי בלילה. אגב, עובדת היות הריאות ׳האמא של הכליות׳ היא הסיבה לנזק העצום הנגרם למפרקים מעישון!
״המזון גם הוא מרכיב חשוב בהחזרת הגוף לאיזון. מאכלים יוצרי יין (יוצרי חומצה) מפריעים לריפוי דלקת הפרקים, בעוד שמזונות יוצרי יאנג (יוצרי בסיס) עוזרים לריפוי. בין המזונות החומציים, המזיקים, ניתן למנות את הבשר, הגבינות, הקפה, הקולה והשוקולד, ובין המזונות יוצרי הבסיס נמצא את הירקות, הפירות, השקדים, הקטניות, הטופו והנבטים.
״בסיכומו של דבר, דלקת הפרקים היא תהליך, שאם כבר נקלענו לתוכו, מומלץ מאוד שלא לדכא את התסמינים באמצעות תרופות נוגדות דלקת או משככות כאבים (ההופכות את המחלה לכרונית יותר), אלא לנסות ולהחזיר את הגוף למצבו הבריאותי הקודם. יתרה מזאת, חשוב לזכור שמדובר במחלה שבהחלט ניתן למנוע אותה על ידי התחברות יומיומית ל׳ת.נ.ש.מ.ת׳ (העוף הלילי החביב בעל פני הלב): תזונה, נשימה, שינה, מודעות ותנועה.״
 
טיפולה במים
עוד בתקופת יוון העתיקה נודעה חשיבותן של הבריכות המחוממות כמקור מרפא ובריאות. בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות לטיפול ושיקום במים (הידרותרפיה), והשימוש בבריכות, המחוממות עד 36-31 מעלות, לטיפול ולשיקום התרחב והגיע אל מיגוון האוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. כיום משמשת הבריכה הטיפולית לא רק לצורכי שיקום אלא גם לצורכי מניעה, ובעיקר לאלה המתקשים לתפקד ביבשה. ״הפעילות במים יעילה כאשר יש כאבים בעת נשיאת משקל,״ מסבירה טובה רוזן (מ.א), מטפלת בהידרותרפיה, מורה מוסמכת בשיטת ג׳הארה לטיפול במים ומנהלת אקווה-טיפול, המרכז להדרכה, טיפול ושיקום במים. ״במקרים של נפיחויות, כאבים, נוקשות שרירים, חולשות שרירים, הגבלה בטווח תנועה ובעיות שיווי משקל וקואורדינציה, המים משמשים מדיום בטוח ללימוד מחדש של תפקוד שרירים ומיומנויות יומיומיות.
״הבריכה המחוממת מציעה סביבה בטוחה ותומכת, המתאימה במיוחד לאנשים הסובלים ממחלות פרקים. בזמן שבו התנועה קשה היא מציעה חופש תנועתי, בתקופה שבה כאבים מתגברים היא מציעה הורדת סף כאב, בזמן שנפילות הן סכנה היא מציעה סביבה בטוחה עם הפחתת הסיכויים לנפילות, וברגע שבו משקל הגוף יוצר מעמסה היא מציעה הפחתת המשקל והורדת הלחצים על עמוד השידה והמפרקים. המים מתמקדים ביכולות ולא במגבלות. מי שמתקשה בהליכה מחוץ למים יכול לדלג, לקפוץ ואף לרוץ במים. מי שמסתייע במקל הליכה לא צריך אותו כדי ללכת במים.
״אחת הקבוצות המפיקות תועלת רבה מפעילות גופנית במים חמים היא אנשים הלוקים במחלות ראומטיות. מחקר שנערך ב-1996 בדק את הקשר בין פעילות במים חמים לטווח תנועה אקטיבי, רמת כאב ותפקוד יומיומי. הנבדקים, נפגעי מחלות ראומטיות, בגיל ממוצע של 62.5 שנים, התעמלו בבריכה שחוממה עד שלושים ושתיים מעלות למשך ארבעים וחמש דקות, בתדירות של פעמיים בשבוע לתקופה של שמונה שבועות. התוצאות הראו שיפור משמעותי בטווח תנועה אקטיבי, הפחתת סף הכאב ועלייה משמעותית בתפקוד היומיומי. המסקנה היתה שמים חמים בטמפרטורה של שלושים וארבע מעלות יעילים בהורדת סף כאב. תגובה זו מאפשרת ״תנועתיות ללא כאב״, המסייעת לחזרה לפעילות גופנית ושיפור איכות החיים.
״טכניקות טיפול בציפה כגון טכניקת ג׳הארה עשויות להקל על מצבם הגופני והנפשי של הסובלים ממחלות פרקים. השילוב של הרפיית הגוף במים חמים עם מתיחות עדינות משפר את תחושת הגוף ומסייע בפריצת מעגל הכאב. תנועתיות איטית מאפשרת לגוף לחדש את התחושות הטבעיות הקיימות בו ומעודדת גם תנועה מחוץ למים. השילוב הנפלא של מים חמימים, תנועה ומגע גובר על המגבלה והופך את תהליך השיקום לחוויה של ריפוי והתחדשות.״

חיים אחרים, אוגוסט 2002

 
 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים