צרו קשר
איך עוזרים לגוף להתרפא
איך עובדת הרפואה הסינית?
 
אם נתהה על קנקנו של גופנו, ניווכח כי זו מערכת של רקמות ואיברים המופעלת על ידי "מחשב- על" – המוח. המוח עושה זאת בעזרת העצבים, שהם חוטים צהבהבים דקיקים המחברים אותו לכל איברי הגוף ואותם אליו.
גם העור מעוצבב, ובצפיפות רבה. בזכות עיצבוב זה אנחנו מודעים למה שקורה לנו "בחוץ". קצות העצבים שבעור מחוברים כמובן למוח. כאשר ננעצת המחט בעור במהלך טיפול בדיקור, נשלח גירוי חשמלי למוח שבעקבותיו משדר המוח לכל חלקי הגוף את פקודות הריפוי. כך מסבירים במערב את הרפואה הסינית.
בעיני הסינים, ההסבר הזה, איך לומר בלשון המעטה, לא כל-כך מדויק. עובדה, הם אומרים, שהנוירולוגים לא הצליחו להסביר, איך זה שבנקודה מסוימת הדקירה משפיעה וחצי סנטימטר הצידה – לא.
לפני מספר שנים פורסם בכתב בעת המדעי 'גליליאו', מחקר שעסק בדיקור הסיני. לקחו קבוצה של מתנדבים, האירו בעיניהם עם פנס כיס ואמתו בעזרת
MRI תפקודי, כי מרכז הראייה שלהם במוח אומנם "מהבהב". לאחר מכן דקרו אותם עם מחט ברגל, בנקודה שלפי הרפואה הסינית משתייכת להשפעה על העיניים, והפלא ופלא, התברר כי גם במקרה זה "הבהב" מרכז הראייה אצל הנבדקים וזאת על אף שאין כל קשר עצבי ישיר בין הרגל לבין העין.
למדע המערבי אין הסבר לתופעה זו. לסינים יש. ההסבר הסיני שונה בתכלית. אבל לפני שמנסים להבין אותו, הרשו לי להביא בפניכם סיפור קצר מן המזרח: פרופסור אמריקאי החליט לכתוב ספר על הפילוסופיה הסינית. לשם כך ארז את מזוודתו ובא להתארח אצל חכם סיני אחד. הסיני, כמנהג הסינים, מזג לו תה. כאשר התמלאה הכוס עד תומה והמארח בכל זאת המשיך למזוג, העיר האורח בנימוס, "הכוס כבר מלאה, לא ייכנס בה יותר." כאשר התה נשפך כבר על השולחן ולאחר מכן גם על הרצפה, ענה הסיני בניחותא, " עשיתי זאת ללמדך שאי-אפשר למלא כוס מלאה! אם ברצונך להבין את מה שאני עומד לספר לך, כדאי מאוד שתרוקן את מוחך מהרבה דברים שאתה כבר יודע".
בהחלט רצוי, לפני שנכנסים למקדשה של החשיבה הסינית, להשאיר בפתח את הנעליים המערביות.
ובכן, הסינים מתייחסים אל גוף האדם כאל מערכת הבנויה משני מרכיבים: האחד הוא הגוף הפיזי (זה המוכר לנו) והשני הוא הצ'י (כוח החיים). אין חיים ללא צ'י ואין בריאות ללא זרימה תקינה של הצ'י בגוף. זרימת הצ'י, לדברי הסינים, היא באפיקים (מרידיאנים בלעז). מה שהם גילו, מסתבר, זו "מערכת תת-קרקעית", המאפשרת לצ'י לנוע בחופשיות בין חלקי הגוף השונים.
למה הדבר דומה? למערכת הרכבת התחתית הנמצאת מתחת לעיר. לצופה מן הצד, העיר היא הבתים, החנויות והמכוניות הנוסעות בכבישים, כלומר, החלק הגלוי לעין. אך האמת היא, שיכולתו של המטרופולין הזה לתפקד תלויה בפעילות תקינה של המערכת התת-קרקעית: רוב הולכת הנוסעים מתבצעת שם, ברכבת התחתית, הכבלים של החשמל והטלפון מונחים במעברים התת-קרקעיים, את צינורות הגז והמים תמצאו שם, וכמובן את הביוב הזורם גם הוא מתחת לפני הקרקע.
"בריאותה" של העיר העילית מותנית בתקינות העיר התחתית. אם למשל קרון הרכבת התחתית ייתקע במסילתו, האנשים לא יגיעו לעבודתם ותפקוד העיר ייפגע (עד לתיקון התקלה).
כך גם הדבר בגופנו. כאשר הצ'י זורם בחופשיות, כל איברי-הגוף יפעלו כשורה. כאשר ישנה חסימה, האטה בזרימת הצ'י באפיק, או אפילו ירידה בכמותו, אפשר לצפות לתקלה במערכת: דלקת, כאב, התנפחות וכו'.
מיקום הנקודות באקופונקטורה איננו מקרי. הזרימה ה"תת-קרקעית" של הצ'י "נפתחת" בנקודות הללו על פני העור (כמו בור ביקורת שבעזרתו ניתן לפתוח סתימות). דקירה במחט בנקודה המיועדת (ולא סתם לידה) מעוררת את זרימת הצ'י באותו האפיק ועוזרת לגוף להתרפא ממחלות.
שימו לב לביטוי "עוזרת לגוף להתרפא". רופא סיני לא יאמר "אני ריפאתי", אלא "אני עזרתי לגוף להתרפא". הסינים טוענים שהנטייה הטבעית של כל אורגניזם חי היא להבריא, והצ'י (ולא הרופא) הוא המרפא (בניצוחו של החולה כמובן).
העזרה לחולה יכולה להינתן בטיפול ובהדרכה. מובן מאליו שמדובר במחלות ולא בטראומות. לטיפול במצבי חירום: תאונות, פציעות בקרב, התקפי-לב וכיו"ב – אין תחליף לרפואה המערבית.
לתהליכים בטבע יש קצב פנימי משלהם, וגופנו, כחלק מן הטבע, אמור לקבל עזרה שתשאף לא לסתור את אותם תהליכים. מנציוס (מהמאה ה-4 לפני הספירה) מספר על סיני מארץ סונג, שטען שהנבטים בשדותיו צומחים לאט מדי, לכן הוא משך כל אחד מהם כלפי מעלה ושב יגע לביתו. "עייף אנוכי היום", אמר לבני ביתו, "עזרתי לשתילים הצעירים לצמוח". למחרת יצאו בני המשפחה לשדה וגילו כי כל הצמחים מתו.
חשוב מאוד לאפשר לגוף לפעול על פי "תכנותו המקורי", הטבעי ולהפריע לו עד כמה שפחות. ברור שהמדע המודרני יבוא ויטען כי התכנות המקורי של הגוף נמצא בגנים, ומחלות, על כן, עוברות בתורשה.
אבל זה לא מדויק: א. לא ברור עדיין מה קודם למה: גן פגום לבריאות לקויה, או בריאות פגומה לגן לקוי. ב. מה שעובר בתורשה זו הנטייה למחלה, ולא המחלה עצמה. והנטייה, לצערנו, בכל זאת מתממשת בדרך כלל, כי הילדים ממשיכים, פחות או יותר, את סגנון החיים של הוריהם (אכילה, שתייה, אולי עישון, מתח וכיו"ב).
ראוי לציין כי הסינים דיברו על 'תורשה' עוד הרבה לפני שבמערב עסקו בכך. לפי הסינים, מיקומו של הצ'י התורשתי הוא בכליות. ומאחר ש"הכליות הן השער לקיבה", תזונה בריאה מאפשרת לנו להעלות את רמת החיסון של הגוף, כנגד אפשרות מימושה של הנטייה התורשתית.
 
פורסם ב-מדור הבריאות של Ynet, פברואר 2003.
 

 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים