צרו קשר
ילדי הטבע
מאת שרית ישי                                 
[דברי ד"ר רון בסגול]


גידול ילדים הוא, ללא צל של ספק, מן המלאכות הקשות ביותר בעולם. עבודה מלאה של עשרים וארבע שעות ביממה. שעות של חרדה, דאגה, אכזבה וצער.
מי מאיתנו, האמהות, אינה רוצה להעניק את המיטב לילדיה, לחנכם ולגדלם בדרך הטובה ביותר כדי שיהיו בני אדם בריאים וטובים? רובנו ככולנו נוטות ללכת עם הזרם. אנו קוראות את ד"ר ספוק, שומעות בקול אמותינו, מעטירות על ילדינו מוצרי חלב ודוחסות לתוך פיותיהם הקטנים כמויות בלתי נדלות של בשר. אנו נלחמות על כל פירור, ממציאות טכניקות משוכללות של האכלה, הופכות סופרות-בפרוטה, בונות שדות-תעופה והופכות את המזון למטוסים, ובלבד שהילד יגורה על-ידי הדמיון ויאכל. שרק יאכל!
הנה, אי-שם במרום הגליל, חיות להן כמה עשרות משפחות העושות הכל, ממש הכל, ובלבד שילדיהן לא יגעו בבשר, בביצים, או חלילה בחלב.
מושב הטבעוני אמירים, השוכן על צלע הר מקסים לא הרחק מצפת, ושבתיו הקטנים והמטופחים צופים אל הכנרת, חיים אנשים באורח-חיים שונה משאר האדם.
נפגשנו עם משפחה אחת מאמירים, משפחה צעירה בת ארבע נפשות. עלית קמפבל היא צברית ילידת קיבוץ. פיליפ קמפל עולה חדש מאנגליה. להם שני ילדים, דניאל בן השנתיים וחצי ושירלי בת ארבעת החודשים.
 עלית ופיליפ נפגשו בלונדון, לשם נסעה עלית ללמוד אנגלית. כדי לממן את לימודיה עבדה כטבחית במסעדת היוקרה הצמחונית ״סירנוס״, ברובע הבוהמי המפסטד.
היא התגוררה בבית הקהילה הצמחונית היהודית בפינשלי רוד, בדירה בת חדר. בדירה סמוכה התגורר פיליפ קמפבל, שעבד גם הוא, חלקית, ב"סירנוס". עובדת היותם צמחונים אדוקים, איחדה אותם. פיליפ, שביקר קודם לכן בישראל, חלם לעלות ארצה ולהקים את ביתו באמירים שבגליל. והנה, לגמרי במקרה, זימן לו הגורל את עלית, שלא רק שהיתה, צמחונית כמוהו, אלא גם באה מאמירים, שם התגוררו הוריה ושם היתה לה זכות לבנות את ביתה.
השניים נישאו בטקס אזרחי, ומייד עלו ארצה והתיישבו באמירים. דני נולד כעבור חודשים אחדים, והיה ברור שיגודל בדרך בלתי קונבנציונאלית.
מספרת עלית: ״קודם כל, מצמחונית אדוקה הפכתי לטבעונית. קשה לחיות באמירים מבלי להקפיד על הטבעונות. בתקופת ההריון שתיתי מדי יום כוס של מיץ סרפדים, חובזה, גזר ותפוחי-עץ. למי שלא שתה את המשקה הזה זה נשמע איום ונורא, אבל בשבילי זה משקה מלכים. הקפדתי לאכול מעט, בדרך כלל פירות וירקות, והשתדלתי מאוד שלא להשמין. בתקופת ההריון התווספו לי בסך הכל ארבעה עשר קילו. מייד לאחר הלידה חזרתי למשקלי הנורמלי. מובן שהנקתי. הילד ינק שנה שלמה, ובתקופה הזאת הקפדתי לאכול מעט ואך ורק פירות וירקות.
״אצלנו בבית אין שמן, אין מלח, אין חומרי טעם מזיקים. הכל טבעי. כשדני היה בן חמישה חודשים, קיבל תוספת של חלב שומשום ומיצי פירות מהגינה האורגנית. בגיל שנה הוספתי לתפריטו מיצי סרפד, חובזה, מלפפון, גזר ותפוחי-עץ. היום הילד משוגע למיצים האלה.
עד גיל שנה ושלושת רבעי, לא אכל אוכל מוצק. אז היתה לו קיבה רכה, אז מה? הילד הזה לא ידע מעולם יום של מחלה, לא נזלת ולא חום.
אני לא מאמינה ברפואה הקונבנציונאלית. הילד שלי עבר בדיקה שגרתית אצל רופא רגיל, ולא ראה רופא אחר מימיו. אין צורך ברפואה. המזון שהוא אוכל ואורח החיים שלו, מחסנים אותו בפני כל דבר.
״אני מתנגדת לחיסונים. הילדים שלי לא חוסנו מעולם, פרט לחיסון נגד פוליו, וגם זה לאחר שהופעל עלי לחץ כבד מצד חברים. לדעתי, חיסונים מכניסים לגוף של הילד חיידקי מחלות, והם מזיקים יותר מאשר מועילים. אם נותנים לילד מזון נכון, הגוף מתחסן בעצמו מהמזון. אינני מאמינה ברופאים. אם הילד יחלה, אטפל בו לבד״.
האומנם אפשרי הדבר, שילד בן שנתיים וחצי לא חלה מעולם? עלית קמפבל מוכנה להישבע שילדיה לא חלו מעולם, אולם לפתע היא תופסת את ראשה ואומרת: "כן, הוא בעצם חלה פעם אחת. קשה לי מאוד להניק, לכן כשהיה בן עשרה חודשים ניסיתי לגמול אותו מיניקה. החלטתי לתת לו חלב פרה. נתתי לו פעם אחת בלבד. הילד קיבל חום של 40.8 מעלות, ולחות יצאה מאפו בצורת נזלת. מובן שלא פניתי לרופא. עשיתי לו ארבע-חמש פעמים ביום אמבטיות של מים פושרים וחוקן, והחום ירד. מאז לא הסתכלתי יותר על מוצרי חלב״.
עלית היא בתם של טבעונים אדוקים, דורה וגדעון למדן, הידועים כ״מיסיונרים״ של אמירים. מאז גילו את הטבעונות, הם רואים חובה לעצמם להפיץ את התורה בכל מקום.
שניהם ממקימי קיבוץ אושה, שהפכו טבעונים לאחר שהבעל סבל מכל מחלה אפשרית, החל מדלקת כיס המרה וכלה באמבות.
גדעון ודורה למדן ניסו לדבריהם כל דבר אפשרי בתחום הרפואה הקונבנציונאלית. גדעון שכב ימים רבים בבתי-חולים, והיה שבר כלי בגיל ארבעים. דרך מקרה נודע להם על הטבעונות, ומכיוון שלא היה להם מה להפסיד – החליטו לנסות.
כמעט מייד עברו לטבעונות קיצונית ביותר, והצטרפו למושב הטבעונים אמירים. באמירים בנו להם בית מקסים. בגינתם הם מגדלים גידולים אורגניים, וכרבים מתושבי המקום מתפרנסים מתיירות טבעונית. לכל אחד מהתושבים יש לבד מביתו עוד כמה ביתנים המיועדים לתיירות ולאירוח, ומדי קיץ מלא המקום בקייטנים הבאים לנסות את הטבעונות לשבוע ימים לפחות.
גדעון ודורה נראים צעירים מכפי גילם, האיש שהיה שבר-כלי בגיל 40, נראה מצוין בגיל 64 ועובד מדי יום ארבע-עשרה שעות במטעים של אמירים. דורה, המנהלת עם עלית את ביתני ההארחה, נראית נפלא בגיל 60, מלאת מרץ וחיוניות, ובאמירים אומרים עליה שכאשר מתקיים שם חוג לריקודי עם היא מיטיבה לרקוד מכל הנערות.
בעקבות ההורים הלכה הבת עלית, שהתמזל מזלה ונישאה לטבעוני אדוק ממנה. לעתים נדירות עוזבת המשפחה את המקום. פיליפ עוזר בבית ההארחה ועובד גם כפקיד קבלה במלון בצפת.
ילדי אמירים הם ילדים בריאים ועליזים. הם מסתובבים כל היום עירומים כביום היוולדם, מגדלים חיות וקוטפים את מזונם מהעצים.
״דניאל לא אכל מימיו ביצה. הוא יודע שמהביצה של התרנגולת בוקע אפרוח, ולא יעלה בדעתו לאכול אותה", אומרת עלית. ״בעיני הביצה הרבה יותר גרועה מבשר. שום אנזים בגוף אינו יכול לעכל את החומר, הנותן חיים לאפרוח. אותו חומר יוצר כולסטרול בדם, לכן אני לא מבינה למה מקפידות האמהות שילדיהן יאכלו ביצה פעמיים ביום. זה הרי רעל אמיתי! בכלל, אני מתנגדת לכל חלבון מהחי. יש מספיק חלבונים בצומח״.
 
שטיפת מוח
אם לגבי הבן הבכור הקפידה עלית על כל מצוות הטבעונות, הרי שלגבי שירלי התינוקת נאלצה פה ושם לעשות כמה עבירות. כשבנו את ביתם החדש היתה בהריון, וההתרגזויות הרבות, כתוצאה מן הוויכוחים עם הקבלנים והפועלים, גרמו לה להגיע לאפיסת כוחות וחלבה החמיץ. ״לא רציתי לשמוע על חלב פרה. קניתי עז. חלב עזים הוא הקרוב ביותר בהרכבו לחלב אם. פעמיים ביום אני חולבת את העז ונותנת לשירלי לשתות. חוץ מזה היא מקבלת פעמיים ביום מיץ ענבים עם תאנים טריות ומיץ צברים. הילדה הזאת לא יודעת מה זה מחלה וישנה כל לילה שתים-עשרה שעות".
ואיך מתגברים הטבעונים על אהבתם הגדולה של הילדים לממתקים? מה נותנים להם במקום מסטיק, סוכריות ושוקולד?
״קודם כל״, אומרת עלית, ״עד שהילדים לא מתערבבים בחברת ילדים שאינם מבני המקום, הם לא יודעים ששוקולד וסוכריות קיימים בכלל. חוץ מזה יש תחליפים: אנחנו עושים שוקולד מתמרים ומתאנים, וסוכריות מלימונים ומתפוזים. אני יודעת שיבוא יום והילד יבקש ממתקים אמיתיים, ואם ידרוש אתן לו. אבל יחד עם זאת אשטוף לו את המוח בכל פעם שירגיש לא טוב, (ואני בטוחה שהוא ירגיש לא טוב בגלל הזבל הזה). אסביר לו שזה מפני שהוא אוכל מזון לא נכון. לא אכפה עליו להיות טבעוני. רק אחנך אותו לכך״.
ילדי אמירים אוהבים חיות, ולא יעלו בדעתם כי אפשר לאכול מבשרן. עלית, שהיא מורה במקצועה, אומרת שאילו היו לוקחים ילדים לטיול בבית מטבחיים, אף ילד בעולם לא היה אוכל בשר. ״המחשבה שצריך לשחוט בשביל לאכול, מזעזעת את הילדים שלנו״, היא אומרת. 
באמירים מתגורר גם הרופא הטבעוני ד״ר גדעון רון. גדעון, שלמד שנים רבות את תורת הרפואה הטבעונית ותורת הריפוי הסיני בעזרת מחטים, מתגורר באמירים זה שלושה חודשים עם אשתו חרות. אל מרפאתו שבמושב עולים לרגל מכל קצות הארץ וידיו מלאות עבודה. למרות שהוא מטפל מוסמך וידוע, אין הוא מוכן להביע דעה רפואית על גידול ילדים בשיטה טבעונית ללא חיסונים. ״אני לא מטפל בילדים, מכיוון שעדיין אין לי ילדים משלי״, אומר ד"ר רון. ״כדי לטפל בילד, צריך להכיר את הרקע שלו. ידע מספרים אינו מספיק כדי לטפל ביצורים הפעוטים. אדם צריך לעבור עם ילדיו את כל מחלות הילדות כדי לדעת איך לטפל בהן, לכן אני מסרב להביע דעה עד שאהיה לאב״.
ילדי אמירים הם ילדים בריאים ושזופים. אם אינם רוצים לאכול, איש אינו מכריח אותם. בבית קמפבל יש פירות וירקות בשפע, העז מעניקה חלב, עלית מכינה חלב שומשום, בגינה האורגנית גדלים: עגבניות, מלפפונים ועצי פרי, אוויר הרים צלול משיב את הנפש.
אז אולי באמת הטבעונות היא ערובה לחיים ארוכים ובריאות? אחרי הכל, יש הגיון במה שאומרת עלית קמפבל: ״הגוף הוא בסך הכל מכונה. אם נותנים לו דלק טוב, הוא עובד ומתפקד כהלכה״.
 
לאשה, ספטמבר 1976  

 

 

 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים