צרו קשר
כוח הרצון ועמידה בפיתויים
 
חביבה עלי התחושה הממלאת אותי, כאשר אני נתקל במחקר (או בספר) עדכני, המגלה משהו חדש בנושא בריאותי (גופני או נפשי) ותגובתי המיידית לדברים היא: היי, אבל הרפואה הסינית אמרה את זה קודם...!
אירוע מרנין שכזה התרחש עת נתקלתי לאחרונה בספרם של הפרופסור האמריקני (לפסיכולוגיה) רוי באומייסטר והעיתונאי (ניו יורק טיימס) ג'ון טירני: Willpower  (כוח הרצון) שיצא לאור השנה בסוף הקיץ בארה"ב.
הספר עוסק בנושא שאינו מוכר דיו למדע המערבי, אך מוכר וידוע לרפואה הסינית: אותה "אנרגיה" המזינה את התפקודים השכליים/רגשיים שלנו.
בתחילת המאה ה-20 העשיר זיגמונד פרויד את החשיבה המדעית ברעיון קיומה של אנרגיה – לאו דווקא קלורית – שהאגו זקוק לה כדי לפעול. המדענים דאז לא קבלו את דבריו. והנה, חלפו עברו להן מאה שנים ומחקרים עדכניים מוכיחים שאולי בכל זאת פרויד והסינים צדקו ואכן קיימת בתוכנו "סוללה נטענת" של אנרגיה כלשהי – בסינית: צִ'י (Qi)  – הלובשת צורות שונות. כאשר הסוללה "מלאה" כוח הרצון בשיאו וכושר ההחלטה במיטבו. התברר כי השליטה העצמית והעמידה בפיתויים (פיתויי אוכל למשל), הן משמעותית טובות יותר כאשר המאגר של אותה אנרגיה מסתורית לא התדלדל עדיין.
באומייסטר וטירני מדברים על הרצון כעל שריר, שכאשר הוא מתעייף, כוחו תש. וממש כמו שריר, אפשר לחזק את הרצון והשליטה העצמית ע"י תרגולים.
הם מאזכרים בספרם, בין היתר, מחקר מקיף שנערך בישראל ובו נמצא כי החלטות שנתקבלו ע"י שופטים בשעות הבוקר, היו שונות בתכלית מאלה שהתקבלו על ידם שעות רבות אח"כ (בנושאים דומים להפליא). התופעה מכונה 'עייפת החלטות' (Decision fatigue).
מכיוון שבחלק מהניסויים הוכח כי אכילת ממתק (עם סוכר, לא עם ממתיק מלאכותי) העלתה זמנית את סף השליטה העצמית, הועלתה הסברה כי רמת הגלוקוזה בדם היא הסיבה לתופעה.
בכל מקרה, בין אם הסיבה לירידה בכוח הרצון ובעמידה בפיתויים נעוצה בהתדלדלות משאבי המאגרים "האנרגטיים" ובין אם העניין הוא כימי בלבד – או אולי שילוב בין השניים – אין להעלים עין מהגורם בה"א הידיעה לכל התופעה: שעות שינה בלתי מספיקות (מי שמעיין במחקרם של שפיגל, טסלי ואח' שפורסם במאי 2009 ב-Nature Reviews Endocrinology לומד כי שינה מועטה מדי גורמות לשיבושים במטבוליזם של גלוקוזה).
מה זו שינה מועטה מדי, אתם שואלים? מי ששם לב לעובדה שרק בשלהי המאה ה-20 החל האדם ללכת לישון מאוחר (בעקבות המצאת הטלוויזיה, המחשב ועוד) יבין, שחסרות לנו כמה אלפי שנים טובות לאיזו שהיא מוטציה במנגנון השעון הביולוגי שלנו; לכן שינה של פחות מ-8 שעות בלילה מורגשת במוח כמועטה מדי.
אז מה עניין הרפואה הסינית לכאן? מסתבר שכבר לפני דורות רבים זיהו הסינים את השינה כמקור לשליטה עצמית. הם מדברים על אנרגיית הגִ'י (Zhi) האחראית על כוח הרצון ואשר מושבה באפיק (מרידיאן) הכליות – המזוהה עם השינה (כפי שהריאות מזוהות עם הנשימה, הלב עם התנועה ועוד). גם הפחד – המשתתף באופן פעיל בלקיחת החלטות – מזוהה עם הכליות (מחברי הספר טוענים כי רוב רובן של ההחלטות דורשות התגברות כלשהי על פחד: מה יהיה אם אני טועה..?).
ומה עם כושר קבלת ההחלטות? הוא באחריות הבן של הכליות, הכבד (המכונה, משום כך, בפי הסינים 'האסטרטג').
אז מהן ההשלכות המעשיות של כל המידע הזה? הרי ברפואה הסינית הקלאסית ידוע, שאם אין לנושא מסוים השלכות פרקטיות כלשהן בהקשר בריאותי, אין לדבר ערך רב.
הנושא החשוב לנו הוא כאמור השינה. מסתבר ששנת הלילה איננה רק מנוחת הלוחם אחרי הפעילות הענפה של היום שעבר, אלא תהליך מורכב וחשוב של "טעינת אנרגיה" לקראת היום שלמחרת; וזאת לטובת קבלת ההחלטות הנכונות ולמימושן בפועל (כמה פעמים החלטנו על דיאטה ולא כל כך יישמנו...?).
בנושא ההתייחסות למיקומה של השינה בהוויית חיינו, יש לטפוח לעצמנו על השכם. המסורת היהודית הבינה כבר לפני אלפי שנים את מה שהתרבות המערבית-נוצרית אולי רק מתחילה להבין כיום: שהלילה אינו סיומו של היום שהיה, אלא תחילתו של היום שאחריו.
בתרבות המערבית מתחלף היום בחצות  הלילה. במילים אחרות, הערב הוא סיומו של היום (אז לא נורא אם נאריך קצת את היום...).
בספר בראשית, לעומת זאת, כבר בתחילת פרק א', נאמר עם תום הפעילות היומית, שוב ושוב (כדי שזה ייכנס לנו טוב-טוב לראש) "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". והרעיון הוא: שהערב אינו סיומו של היום שהיה, אלא תחילתו של היום שיהיה. יום המחר.
מסקנה: מכיוון שיום המחר הוא היום הראשון של שארית חיינו, יש להכין את הגוף והנפש לקראתו ולטעון לטובתם את המצברים.
הרפואה הסינית מדברת על שבעה 'מיפגעים': חרדה, דאגנות, צער, אֵבֶל, עליצות-יתר, זעם ועייפות, תוך הדגשה כי רק העייפות היא זו הפוגעת ישירות בצִ'י בכלל ובצִ'י המגן (Wei qi) בפרט.
אגב, גם ברפואה המערבית מוכר כבר הקשר בין שינה בלתי מספקת לבין ירידה בתפקוד מערכת החיסון (ע"ע  Lack of sleep affects your immune system ד"ר סמית, WebMD ינואר 2010).
הרפואה הסינית גורסת כי כאשר הצ'י המגן נמצא בחסר, תחושת הפחד גדלה (ויכולת קבלת ההחלטות משתבשת).
ידוע גם כי עייפות כתוצאה מחוסר שינה מורידה משמעותית את חדות החושים ומעלה את החשיפה לסכנות. אנרגיית ההגנה של גופנו קשורה קשר הדוק למערכת החושים, שהם בבסיס מערך ההתרעה שלנו. בלילה החושים אמורים לנום את שנתם ולצבור כוח לטובת היום שלמחרת. מי שנותר ער על משמרתו הוא הצִ'י המגן, שרק בעת השינה מתפנה לכמה מפעולותיו החשובות ביותר – אלה הנוגעות לחיזוק ותיחזוק מערכת החיסון.
ולא נשכח את המידע (למשל: מאמרו של פרופ' סטיקגולד, מנהל מעבדת השינה בבוסטון ב-Harvard Business Review – יוני 2009) בדבר חשיבות מנוחת הצהריים לתיפקודי המוח בשעות אחה"צ והערב.
לסיכום, על פי השקפת הרפואה הסינית (ומעתה גם אולי הרפואה המערבית) תפקידה של השינה אינו מסתכם רק במנוחה לגוף ובחלימה לנפש, אלא גם בתהליך חיוני של איתחול (restart) של מערכות הגוף והנפש בהקשר לאותה 'אנרגיית-חיים' שהיא בבסיס קיומנו.
לאור כל זאת, ראוי היה אולי, שבמסגרת המחאה החברתית נפגין גם כנגד ההרגל (המגונה, מסתבר) של פרנסי הציבור לקבל החלטות (לעיתים הרות גורל) בשעות הקטנות של הלילה, כאשר 'עייפת ההחלטות' היא בשיאה. 
 
פורסם ב-דוקטורס, דצמבר 2011

 
 
 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים