צרו קשר
כיצד ומתי התחילה שיטת הדיקור הסיני?
רבים כבר שמעו על רפואת-המחטים הסינית. לא מעטים כבר חוו טיפול. אבל כמה יודעים איך כל העניין הזה בכלל התחיל?
ובכן, לפני יותר מששת אלפים שנה, בתקופת שושלת פו-שי בסין, החץ והחרב היו עדיין כלי המלחמה המודרניים ביותר. חיילים שנפצעו באותה התקופה בשדה הקרב החלו לשים לב, שישנן פציעות מסוימות שדווקא גורמות לריפוי מחלה קודמת. עוד יודעים הסינים לספר על אחד הקיסרים שהיה על סף עיוורון. יום אחד בעת שהתהלך בגנו, מעד, ברכו נתקלה בסלע חד וראה זה פלא: ראייתו שבה אליו! והוא זה שנתן את ההוראה לחכמי החצר לבדוק את אותו "פולקלור" אודות פציעות שמרפאות.
חקרו הסינים את התופעה (לא כל-כך נעים לגלות: הם עשו זאת על שבויי מלחמה) ומצאו 670 נקודות, אשר לכל אחת מהן יש מיקום מוגדר והשפעה ייחודית. גורלם של השבויים שפר עליהם, כאשר גילו החוקרים די מהר, כי אין צורך בפציעה אלא די בדקירה עדינה.
להפתעת הסינים התברר, כי הנקודות הללו לא מפוזרות סתם באופן אקראי על פני הגוף, אלא לאורך ארבעה- עשר קווים (הנקראים מרידיאנים). שנים- עשר מהם – כפולים, דהיינו, זהים בצד ימין ובצד שמאל של הגוף (ולכן מתייחסים אליהם כאל מרידיאן אחד), ושני מרידיאנים יחידים (לא כפולים), האחד לפנים לאורך הבטן, והשני לאורך הגב, מאחור. כל מרידיאן משויך לאיבר או לתפקוד מסוים בגוף.
ממצאים אלו הביאו לשימוש נרחב באקופונקטורה (אקו=מחט, פונקטורה=דקירה), לשם עזרה בריפוי מחלות. ההיסטוריון הסיני סו-מה שיאן שחי במאה ה-2 לפני הספירה, מדווח בספרו `רשימות היסטוריות`, כי בתחילה השתמשו במחטים עשויות מאבנים חדות; שנים רבות אחר-כך, עברו לשימוש בקני- במבו מחודדים ובעצמות דג חדות. באמצע האלף
ה3- לפני הספירה מוזכרים כבר ה`שיו-שן` (תשעת סוגי המחטים העשויות ברזל). מחטים מזהב ומכסף נוצרו במשך הזמן לשימוש המעמד העליון. כיום המחטים הן מפלדה אל- חלד, סטריליות כמובן.
העובדה שהשיטה עובדת לא סיפקה את הסינים, כי חסר היה להם אמצעי דיאגנוסטי, שיבהיר היכן צריך לדקור. הרי קשה לסמוך על תיאורו הסובייקטיבי של החולה: הוא מספר את מה שהוא מרגיש, אבל אינו בהכרח יודע מה בעצם קורה בגופו.
חיפשו הסינים ומצאו כי בפרק כף היד (על העורק הרדיאלי) ניתן לחוש את הדופק. כאשר בדקו החוקרים את הדופק בתשומת לב רבה, הם גילו כי בכל פרק כף יד קיימים למעשה שישה דפקים שונים: שלושה על פני העורק ושלושה בעומקו.
בסך הכל ניתן לחוש ב -12 דפקים שונים! ועוד גילו, שכל אחד מהדפקים הללו "משתייך" לאחד מ - 12 המרידיאנים הכפולים.
בדיקת הדופק לפני הדיקור, נותנת לרופא את המידע הדרוש לו כדי להחליט באילו נקודות לדקור. החזקת האצבע על הדופק, תרתי משמע, במהלכו של הטיפול, מאפשרת מעקב אחר השינויים העוברים על הגוף בזמן הטיפול. והרי לכם שיטה שלמה (אולי לא מושלמת, אך בהחלט שלמה): ישנו אמצעי אבחנה אובייקטיבי - הדופק, קיימת שיטת טיפול - המחטים, וישנה בקרה - שוב הדופק. וזה עובד.
 
פורסם ב-טבעלייף, מאי 2002

 

 












 

 














 


 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים