צרו קשר
מה שעושה הטבע
מאת עדנה איס
 
בשבת הקרובה, ב-22 בחודש, תפתח בתל-אביב תערוכת 'עלומים 87', המוקדשת לנושאי הבריאות. מוצרים, תזונה, טבע, אורח-חיים. ביטוי למודעות ההולכת וגוברת לאורח-חיים בריא ולרפואה הלא קונבנציונלית, שהגיעו גם לישראל. אל ד"ר רון, תושב אמירים, הגיעה המודעות מסין, שם למד איך יוצרים בריאות במו ידיך. התורה מיושמת על כל המשפחה. "חיים לא נכון, ונרפאים לא נכון. צריך לשנות את הנורמות", הוא אומר.
 
יש משהו מעצבן ב"פריקים בריאותיים", כאלה שמתפלספים לפני כל ביס ותנועה, והופכים את הבריאות לקרדום להלום בו בכל פחדיך.
אבל לא בד"ר גדעון רון. קודם כל, קשה להתעצבן על מי שזוג עינים כחולות עליזות כמו שלו משלימות אצלו חיוך תמידי. חוץ מזה, הוא לא שייך לטיפוסים שמקפידים לשתות מים מינרליים וגרים ברחוב עירוני מפויח. הוא אמיתי, שותה מים זכים ישר מן המעיין בהרי הגליל, אבל מה – לא מגזים. להביא מים בג'ריקן לביתו הנטוע בנוף חלומי הוא נוסע בשברולט ממוזגת.
הפרופורציות הנכונות, זהו אולי הדבר כובש בלב ביותר אצל גדעון רון, דוקטור לרפואה סינית. לכאורה הוא קיצוני, הלך עד הסוף. יחד עם אשתו, חרות, עזב את העיר, והלך לגור בכפר הטבעונים אמירים. את שלושת ילדיו הקטנים לא חיסן, וכשכואב להם הגרון הוא דוקר אותם במחטים סיניות. ועם זאת, לא תצא ממנו בהרגשה שבגלל שמיהרת ללגום קפה אחרון בצומת גולני בואכה אמירים – אתה עוכר הבריאה, שלא לדבר על הבריאות. כן תצא ממנו עם כמה רעיונות ‏למחשבה על קילקולי אורח החיים המערבי.
‏כשנכנסנו לביתו רחב המידות של ד"‏ר רון, דרך בוסתן עצי חרוב, זית ורימון, מצאנו את יותם, 10‏, במטבח. שזוף מאוד, יחף, חצי לבוש, מול צלחת של בוקר. ערימת מלפפונים, עגבניות, בצל ושני חצאי אבוקדו. לידו, ההבילה בסירים ארוחת הצהריים. קלחים של תירס, אורז עם ירקות, בטטה אפויה בתנור, וצ'ופר אמיתי: מקרונים מן הטבע במיץ עגבניות. זו בעצם דלעת קטנה, הסבירה חרות תוך כדי עירבוב, שהתוך שלה אחרי בישול נראה בדיוק כמו ספגטי.
11 ‏שנה שתולים גדעון וחרות בגן העדן הזה. יש להם גדר סביב הבית, רק כדי לחצוץ בין שלושת דונמי הטבע הפרטיים שלהם לבין הטבע הכללי. ‏ממרפסת חדר-השינה שלהם נשקפים חיפה והר תבור, ומהגג רואים את הים התיכון ואת הכינרת. לגג הזה העלה גדעון, בארבע וחצי בלילה, את שלושת ילדיו, כדי לצפות בכוכב השביט האלי, ‏ואחר-כך השביע את הקטנים להציג את הכוכב בפני ילדיהם בעוד 75 שנה...
המסע הסיני של ד"ר רון החל בצעד אחד קטן במושבה רחובות, לפני 40 שנה. כבר בגיל חמש ידעו בשכונה, שגדעון יהיה רופא. בבית היו ספרים רבים של אמא על טבעונות. גדעון הנער המתעניין שם לב לדבר מוזר: ספרי רפואה מערביים מתיישנים במהירות ומאבדים מערכם. ספרי הרפואה הסינית, ממש כמו יין, ערכם עולה עם הזמן. אחרי הנח"ל, החליט להגשים. יצא ללמוד רפואה סינית בלונדון ובסין. רפואה לתיקון מחלות ללא תרופות, באמצעות אקופונקטורה, טבעונות וצמחי מרפא – ונישבה.
לא פשוט. יוצא לו אדם לרכוש לעצמו מקצוע ועיסוק בחיים, וחוזר שונה. מעודן יותר, עם פילוסופיית חיים שונה מאוד, לפעמים, מזו של סביבתו הקרובה. גדעון יצא אל הסינים שוביניסט מובהק, וד"ר רון הפך כמעט פמיניסט, לאחר שגילה שאומנם לגבר ולאשה תפקידים שונים בחיים, אך אין האחד חשוב ממשנהו.
"הגעתי לנישואין, כמו כל גבר מערבי, עם ציפיות מוגדרות, שניבנו על-פי סרטים, ספרים. היום אני יודע שהאינטואיציה של אשתי חשובה לא פחות מההגיון שלי, ואני יודע לקבל אותה כמו שהיא".
בזמן שהותו בסין הושפע רון עמוקות ממאות הסינים שהיה פוגש מדי בוקר בדרכו לבית-החולים, הולכים לעבודה תוך נפנוף ידיים ורגליים. התעמלות טיי צ'י, הם קוראים לזה. הם מתקדמים לאט אבל בשטף, מחייכים ורגועים.
גדעון: "לזולת יש השפעות מצטברות עליך. כשאחרים אדיבים, אתה אדיב, וכשהם חייכנים ולא לחוצים, נוצר אצלך גל חיובי. למדתי להכנס ביומיום למיקצב המקובל במערב בנופש, בלי להרגיש איטי. הגעתי לבית-החולים מחייך, עם בטריה מלאה. במערב הסוללה מתרוקנת במשך היום, ואצל הסינים היא מתמלאת".
המכונית, על כל חלקיה, עוזרת לד"ר רון שוב ושוב להמחיש את תפיסת העולם שלו. הרפואה הסינית, הוא אומר, דומה לטיפול 10,000 לאוטו. הוא מדבר על תזונה, שינה, התעמלות, נשימה, יציבה ומחשבה נכונה. הרופאים המערביים, לעומת זאת, הם המוסכניקים שמתקנים את האוטו אחרי הקילקול.
גדעון אינו פוסל אותם. את האוטו הרי צריך לתקן. אבל יש לו טענה: הרפואה המערבית צריכה לשמש רק במקרי חרום. לא צריך לירות בכל דלקת קטנה בתותחי אנטיביוטיקה המחלישים את הגוף. את הילדים שלו, כשיש להם חום, הוא לא לוקח מיד לרופא. הם כבר יודעים. צריך להיכנס למשטר של צום, להסתפק בשתייה. הטבע כבר ייעשה את שלו.
גדעון רון נעזר בקרביה של המכונית, כדי להמחיש שוני נוסף שחוללה בו הפילוסופיה הסינית. בעבר, היה גדעון ציפור לילה. היום הולכת המשפחה שלו כולה לישון מוקדם. הסינים מאמינים שלכל איבר בגופנו שעון ביולוגי משלו. הכבד, לדוגמא, מסוגל לבצע את פעולת ניטרול הרעלים בגוף רק בלילה. כשלא ישנים, הוא לא פועל כהלכה. שעות השינה החשובות ביותר לגוף, מסביר גדעון, הן בין 10 ל-2 בלילה. אך האדם המערבי, שקצב חייו מוכתב לו על-ידי הטלוויזיה, מאחר לישון. הוא עובר משבר עייפות, מתעלם מהאיתות וממשיך לפעול.
"התנהגות כזו שוחקת את מערכת העצבים שלנו", אומר ד"ר רון, והיא אחת הסיבות העיקריות לכך שאנו עצבניים, ממורמרים וחלים. במכונית, כשהמנוע עובד, יש דינמו שמספק חשמל ואפשר לנסוע באורות גדולים. אבל כשמדוממים את המנוע, צריך לכבות את האורות, אחרת מרוקנים את המצבר.
״הדינמו והמנוע במשל, הם האנרגיה הפיזית שלנו. המצבר הוא מערכת העצבים, והעייפות – כיבוי המנוע. כשאנו ממשיכים לפעול ב'אור גדול׳ אחרי שדוממנו את המנוע, אנו עובדים על הרזרבות, כלומר מתישים את מערכת העצבים, אשר צריכה לשמש לנו רק במיקרי חירום. כל ערב אנחנו מבזבזים רזרבות, שאין לנו איך למלא.
"יש כאן פרדוקס", אומר רון. "יש לנו כיום תנאי החיים הטובים אי-פעם, ועם זאת אף דור לא היה עצבני ולחוץ כל-כך. אחת הסיבות העיקריות היא המצאת החשמל, המאפשרת לנו לפעול בניגוד לשעון הביולוגי שלנו״.
הילדים של גדעון וחרות, יותם (10), עינב (7) ויואש (3), זוכים בבוקר לפיצוי על השינה המוקדמת. משפחה מערבית ממוצעת מתעוררת מתוחה ועצבנית, אחרי שינה לא מספקת. במשפחת רון, כל בוקר כמו שבת. הילדים מתפנקים במיטת ההורים, וזוכים לשמוע סיפור בארוחת הבוקר.
הבעיה היא, גדעון יודע, שהתיאוריה הזו דורשת התמודדויות. ילדים הרי לא אוהבים ללכת לישון מוקדם. וכאן בא לעזרתו אחר העקרונות היותר חשובים שלמד מהסינים. הוא קורא לזה – לקחת אחריות ולהיות גורם בעניין.
במערב אנו מתפקדים, כאמור, כתגובה לזולת. לכן כשמשהו משתבש אנו נוטים להאשים אחרים, או לומר "מחלה תקפה אותי״. אצל הסינים האחראי למחלה הוא הגוף עצמו, וגורמים חיצוניים הם רק טרמפיסטים. "כשקורה לי משהו, למדתי מהם לבדוק איפה אני לא הייתי בסדר, איך אני יצרתי את המצב הלא מוצלח, במקום להאשים אחרים ולהתנגד לסיטואציה״.
בתחילת נישואיו, התנהג רון כמו בעל מערבי מצוי. היה מגיע בערב, לוקח עיתון ותופש שלווה. היום הוא לוקח אחריות. כבר בדרך הביתה הוא חושב על זה שהוא מגיע כדי לתרום. הוא בא להיות גורם במשפחה, לשחק עם הילדים, לשיר, לרחוץ כלים. "אני משקיע אנרגיה במשפחה, וכך שואב אנרגיה לעצמי. ההתמודדויות שלי ליחסים טובים יותר במשפחה נותנות לי כוח. צריך לחוות זאת כדי להבין״.
תשע שנים התבשל גדעון בחו"ל במיץ הסיני. למזלו, צמחה אשתו חרות – שעבדה בלונדון כמזכירת הביטחון באל על – איתו יחד. וכך בתום הלימודים, כשעמדו לחזור ארצה, היה ברור לשניהם, שאת לונדון הם לא ימירו בתל-אביב. החיים קצרים מכדי לדבר עליהם, ולא לעשותם.
אמירים התגלתה כמקום אידיאלי עבורם. יש בה בשפע שלושה גורמי בריאות עיקריים: אוויר צח, מים ממעיין פרוד הנחשבים לטובים בארץ, ומסגרת נוחה לתזונה נכונה. בצרכניה לא מוכרים סיגריות ובשר, אסור לעשן, ואין מרססים את הצומח. באמירים אפשר כמעט לגעת בשקט. זה מקום שבו ממש מכבדים את השלט התלוי בכניסה לבית רון: "ישנים בין 2 ל-4".
עכשיו מגדל גדעון בחצרו הגדולה צמחי מרפא. בחמש וחצי בבוקר הוא כבר רץ יחף על הדשא, ובערב הוא מייבש עם הילדים פירות על הגג – בילוי תחליפי ליציאה משותפת למסעדה. בכל פינה בבית אפשר להיתקל בארגז פירות, כולם אורגניים. לא מרוססים. במטבח, ליד קערות אגוזים, עומדת ג׳ארה גדולה, לאחסון מי המעיין. מדי בוקר מכין גדעון מהחומרים האלה "פרי-שייק" – מיץ טבעי עם שקדים ותמרים, בבלנדר.
האווירה רגועה, נינוחה. חרות בבית, סיימה השנה לימודי ניהול משאבי אנוש. גדעון מוצא זמן לפעילויות מגוונות. הוא כותב מאמרים מקצועיים לכתבי עת (כתב את הערך "רפואה לא- קונבנציונלית" באנציקלופדיה העברית), ומרצה בפני רופאים ואחיות בבתי-חולים ובאוניברסיטה. גם לתרבות נותר זמן ומרץ. למשפחת רון יש מינוי לתיאטרון בכרמיאל, ולשמיעת הרצאה או קונצרט הם מוכנים להרחיק עד לתל-אביב.
אבל זו אינה התמונה כולה. כמעט כמו בפרבר הקלאסי, יש מי שמשלם מחיר. יומיים בשבוע נמצא גדעון בקליניקה שלו באמירים. בשלושת הימים האחרים הוא מפעיל קליניקות בראשון-לציון ובחיפה, רחוק מהאויר הצח ומהמים הזכים. בקרוב הוא עומד לפתוח חוות בריאות במלון נהר-הירדן בטבריה, בקומתו העשירית – חווה ראשונה מסוגה שמאחוריה עקרונות הרפואה הלא קונבנציונלית.
גדעון אינו חש במחיר. עבודתו היא תמצית אורח-חייו. הוא מטפל ב- דיקור סיני בחיפה, במחטים סיניות (מערכת אישית לכל פציינט) בבעיות מיגרנה, דלקות-פרקים, לחץ-דם, נדודי-שינה, כאבי גב וראש, אסתמה, הרזיה ועישון. המרפאה שלו בראשון, וגם זו שבאמירים, מצוידת בצניעות רבה. הוא לא מוכר ראווה ורושם, רק את עצמו.
רוב הפציינטים מגיעים אליו מחוסר ברירה, לאחר שנואשו מהרפואה האחרת ולא מתוך אמונה בשיטה. האמון מתפתח עם התוצאות. גדעון מרבה לשוחח עם החולים שלו. הוא לא מסתפק בסילוק הסימפטומים. אחד הדברים הראשונים שמלמדים בבתי הספר לרפואה סינית, ש'דוקטור' בלטינית פירושו 'מורה'. "תפקידי ללמד אנשים להיות בריאים, ולפתח אצלם מוטיבציה להמשיך וליצור אותה. במערב אומרים ׳לשמור על הבריאות׳, כאילו היא חפץ שיש לך. ברפואה הסינית מדברים על כך שיש ליצור את הבריאות, כל יום מחדש".
גדעון משכנע. הוא שייך לאותם מעטים המיישמים את מה שהם מטיפים לו. הופעתו מקרינה בריאות, וכולה אומרת חיוניות – ללא עזרת קפה וסיגריות, שהוא מכנה "הגרר הסוחב את רוב האנשים". לטלפון הוא עונה בדינמיות, בשלום רחב, ואפשר כמעט לראות את החיוך בצד השני של הקו.
את חלומו האישי הגשים גדעון באמירים. עכשיו נותר לו רק חלומו האוניברסלי, שבו ישכנו לבטח בפקולטות לרפואה, זו לצד זו, שלוש שיטות ריפוי: הרפואה המערבית למיקרי חירום המצריכים ניתוחים ותרופות, רפואה מונעת כהסברה בבתי-ספר, והרפואה הלא קונבנציונלית לתיקון מחלות ללא תרופות, הכוללת אקופונקטורה, טבעונות וצמחי מרפא.
"אנו מגלים במערב חוסר-אונים לגבי בריאות לקויה. ככל שיש יותר בתי-חולים, כך הם מתמלאים יותר. אנשים לא נעשים יותר בריאים באמצעות הרפואה הקיימת. הנורמה כיום היא לחיות לא נכון ולהתרפא לא נכון. יש לשנות את הנורמות."
 
ידיעות אחרונות, אוגוסט 1987

        ראיונות עם וכתבות על ד"ר רון     מבחר מאמרים מאת ד"ר רון
 
 
 
 

 

 

 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים