צרו קשר
מחקרים חמים מאוד

פעם, כשקצב החיים היה רק 60 דקות בשעה, היה כדאי להבין ולשנן את הישגי המדע. אפשר היה לחשוב אז שהמילה 'מחקר' מורכבת מהמילה 'מח' ו'קר'. בזמנו של ניוטון למשל, המחקרים היה כל כך מדעיים, שעברו יותר ממאתיים שנה עד שאיינשטיין, נילס בוהר ואחרים הצליחו לגלות שחלק מהנחות היסוד של ניוטון היו מוטעות, והתוצאות היו, לכן – מטעות.
אבל כיום, כשבכל בוקר אנחנו נתקלים בביטוי 'מחקר חדש מגלה', אולי עדיף שלא להתעמק ולא לזכור, כי ממילא יביא המחר בכנפיו איזה מחקר חדש, ויש להניח – סותר.
לאחר הקדמה כל כך לא מדעית, ועוד לפני שאתם בכלל מבינים מה אני רוצה, תרשו לי לצטט לכם קטע מעיתון, שכמוהו מתפרסמים חדשים לבקרים: "מחקר חדש פורסם לאחרונה בכתב-עת מדעי בארה"ב. במחקר נכללו 746 גברים ונשים שחולקו לזוגות בעלי נתונים זהים: משקל, גיל, מבנה גוף ומין. מחציתם כבר חלו בסרטן המעי הגס, והשאר היו בריאים. כל זוג כלל אדם בריא, ואדם שכבר חלה.
אצל כולם נבדקה צריכת היוגורט בעבר, בין אם הנבדקים כללו יוגורט בתפריט בגלל צורך בתוספת סידן, אם מסיבות אחרות. התברר, כי שכיחות סרטן המעי הגס אצל נבדקים שאכלו יוגורט לפחות פעם בשבוע, הייתה נמוכה מאשר אלה שלא כללו יוגורט בתפריטם... מסקנת החוקרים: אכילת יוגורט אחת לשבוע בממוצע, מקטינה את הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס".
הבנתם את הדרך בה נוקטים כיום מדעני המחר? מבודדים גורם אחד בחיי האדם, ומסיקים מסקנות על משהו אחר, שייתכן שאין לו בכלל קשר אליו. מתייחסים אל המודלים הסטטיסטיים שתפקידם לתאר מציאות מסוימת, כאל המציאות עצמה.
זה מזכיר לי, שפעם לקחו 564 גברים וחילקו אותם לשתי קבוצות. באחת, אנשים שהיו מעורבים בקטטות אלימות, ובשניה, אלה שמעולם לא הרביצו מכות בפומבי. אצל כולם נבדקה מידת הצריכה של פיצוחים. התברר, כי כמות הפיצוחים שנאכלה על ידי הגברים שהיו מעורבים באלימות פיסית, הייתה גבוה פי 3 מאשר בקבוצה השניה. מסקנת החוקרים הייתה בלתי נמנעת: לפיצוחים יש השפעה על רמת האלימות של האדם.
אתם שמעתם על המחקר הזה? אני לא. כרגע המצאתי אותו, והוא מגוחך לא פחות מההוא שהתפרסם ב"כתב עת מדעי בארה"ב". מאז ומתמיד שירת החוקר, ביודעין או שלא ביודעין, את בעלי הממון והשררה. רק שהיום הפכה התופעה למגיפה. המדענים זקוקים למימון חיצוני למחקריהם, והכסף הגדול נמצא, כידוע, אצל תעשיינים המבקשים לקדם את מכירת מוצריהם. זה פטיש, זה סדן ואנחנו ביניהם. המחקרים המדעיים מזכירים לי יותר ויותר את הסקרים הנערכים לבקשת המפלגות.
בקטע הפוליטי לפחות, מגן עלינו הקלפי פעם בארבע שנים. בשטח המדעי לעומת זאת, אנחנו חסרי הגנה לחלוטין. התוצאה – בלבול מכשיל, חוסר ביטחון מזיק, או התעלמות מסוכנת.
וכדי שלא לסיים ברוח-נכאים כשזו, אביא בפניכם את הסיפור הידוע על המדען שחקר זבובים: תלש רגל לזבוב ופקד עליו לקפוץ; הזבוב קפץ והחוקר רשם ביומנו שזבוב בעל חמש רגליים – קופץ. תלש רגל נוספת ופקד עליו לקפוץ, הוא קפץ וביומן נרשם: זבוב עם ארבע רגליים – קופץ. וכך הוא קפץ עם שלוש רגליים, שתי רגליים ורגל אחת. כשתלש המדען את הרגל האחרונה של הזבוב ופקד עליו לקפוץ, הזבוב לא קפץ. רשם המדען ביומנו: זבוב ללא רגליים – חֵרֵש...


פורסם ב-קו למושב, יוני 1993

מבחר מאמרים מאת ד"ר רון     ראיונות עם וכתבות על ד"ר רון

 

 

 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים