צרו קשר
מתוך עבודת .B.A - במכללה האקדמית אשקלון
סמינריון: סינקרטיזם - שילוב תרבויות כפתרון לקונפליקטים.

מהם ביטויי הסינקרטיזם בדרכי עבודתו של אדם שצמח בתרבות המערבית, המטפל ברפואה שצמחה מתוך התרבות הסינית, ובאיזה אופן הוא מגשר תרבותי.

מאת רונן קסנר, 2011


אחד המומחים לרפואה סינית מהבולטים בישראל בתחומו ומחלוצי הרפואה הסינית בארץ הוא הד"ר גדעון רון. בעבודתו, המשלבת עבודה פרקטית עם חשיבה פילוסופית תרבותית-סינית, נמצא ביטוי לסינקרטיזם בין התרבות המערבית, בה הוא גדל והתרבות הסינית, אותה הוא למד.
הרפואה הסינית חלחלה למערב כבר לפני מאות שנים. ידוע לנו, למשל, על רופא יהודי בשם טוביה הכהן ("טוביה הרופא") שדיווח בתחילת המאה ה-18 ('מעשה טוביה' קט"ן) על טיפול סיני במחטים שידוע לו שתורם לריפוי. (רון, בריאות נוסח סין, ע' 230).
אבל את הדחיפה הרצינית להשתלבותה במערב קיבלה הרפואה הסינית בשנת 1972 מיד לאחר ביקור של הנשיא האמריקני ריצ'ארד ניקסון בסין. תרם לכך רבות כתב הניו-יורק טיימס ג'יימס רסטון, שליווה את ניקסון במסעו ושעבר בסין טיפול בדיקור בעקבות אַפֶּנדֶקטוֹמי (ניתוח סילוק התוספתן). הוא דיווח על כך בעיתונו: "פגשתי את העבר – וזה עובד!" 
בארץ, ממש כמו בכל ארצות אירופה וצפון אמריקה, הרפואה הסינית משולבת בבתי ובקופות החולים כעניין שבשגרה. ד"ר גדעון רון היה הראשון מבין העוסקים ברפואה סינית שהביא את הרפואה הזו אל בין כותלי בית החולים בישראל והאוניברסיטאות.
בתחילת שנת 1990 פנתה אליו דבורה שרף מחוג ידידי בית החולים 'אסף הרופא' ואמרה שהיא מרגישה צורך לקדם את נושא הריפוי הטבעי בבית החולים. וזאת כמחויבות מוסרית לאמה, שרה שמעוני, ממקימי מושב אמירים שבגליל. בתוך שבוע נפגש ד"ר רון עם מר כוכבי, אמרכל בית החולים ועם ד"ר הלפרין, סמנכ"ל בית החולים ובפגישה סוכם על עריכת יום עיון לצוות הרפואי, בנושא הרפואה האלטרנטיבית. ד"ר רון הביא רופא שירצה על הומיאופתיה, אחר על צמחי מרפא והוא עצמו הרצה על הרפואה הסינית. בעקבות יום העיון, שזכה לתהודה מאוד חיובית, התגבשה ההחלטה לפתוח בבית החולים מרפאה לרפואה משלימה; ותוך פחות משנה קמה אמנם מרפאה שכזו.
ד"ר רון מספר כי בעצם בית החולים בצפת (בו הוא פתח וניהל את היחידה לרפואה המשלימה בשנת 1995) יכול היה להיות החלוץ בשטח הרפואה המשלימה. מסתבר שכבר בשנת 1977 פנה אליו ד"ר ססבורן, ראש ועד רופאי בית החולים דאז וביקש ממנו שירצה בפני רופאי בית החולים על הרפואה הסינית. כשבוע לאחר ההרצאה פנה ד"ר ססבורן לד"ר רון בהצעה שיפתח 'מרפאה סינית' בבית החולים. ד"ר רון הסכים על יום בשבוע תמורת דולר אחד בשנה, אבל בתנאי שהתשלום הנ"ל יהיה מוכר ע"י הנהלת בית החולים (כדי ליצור הכרה רשמית כלשהי לרפואה המשלימה). עניין ההכרה לא עבר והמרפאה לא נפתחה.
בתחילת שנת 1993 פתח ד"ר רון בית ספר לרפואה משלימה באוניברסיטת חיפה. הייתה זו הפעם הראשונה שאוניברסיטה פתחה את שעריה באופן רשמי לרפואה שכזו. הטענה שנשמעה אז הייתה שאוניברסיטת חיפה "העיזה" לעשות זאת משום שהיא האוניברסיטה היחידה (מבין שלוש הראשיות: ת"א, חיפה ובאר שבע) שאין לה פקולטה לרפואה קונבנציונאלית.
 דוגמה לשילוב שעושה רופא סיני בעבודתו בין הרפואה מערבית לבין הרפואה הסינית:
מפגש דיאגנוסטי (קטע מתמליל מפגש דיאגנוסטי בין מטופלת מערבית לרופא המטפל ברפואה הסינית).

המקום: מרפאתו של ד"ר גדעון רון, יום שלישי, 5 באוקטובר 2010, 17:30.
המטופלת (ורד) בת 28 נשואה (3 שנים) אינה מצליחה להרות. בעלה עבר בדיקת זרע שנמצאה תקינה לחלוטין.
ד"ר רון מעיין בתוצאות בדיקות הדם של ורד ומוצא שרמת הורמון ה-LH גבוהה מהורמון ה-FSH ושההורמונים (הגבריים) טסטוסטרון ו-DHEA נמצאים ברמה הגבוהה מהנורמה (דבר המעיד בד"כ על שחלות פוליציסטיות). בבדיקת השתן רואה ד"ר רון כי ה-PH של השתן הוא 5.0
ד"ר רון: איזה טעם, באוכל, אהוב עליך במיוחד?
ורד: מתוק.
ד"ר רון: באיזו עונה את מרגישה יותר נוח, בקיץ או בחורף?
ורד: בקיץ.
ד"ר רון: באיזו שעה את הולכת בדרך כלל לישון?
ורד: לא לפני חצות.
ד"ר רון: ובאיזו שעה את מתעוררת בבוקר?
ורד: בשש וחצי.
ד"ר רון: באופן טבעי או עם שעון מעורר?
ורד: אני מסדרת את טלפון הנייד שיעיר אותי.
ד"ר רון מוציא ספיגמומנומטר אלקטרוני (מכשיר למדידת לחץ דם, המראה גם את מספר פעימות הלב בדקה: הדופק). הוא מודד לורד, על זרועה השמאלי, את לחץ הדם. התוצאה: 132/84. דופק 72.
ד"ר רון: לחץ הדם קצת גבוה.
ורד: כן, אני יודעת, כבר אמרו לי את זה.
ד"ר רון: זה מראה על איזו שהיא בעיה אפשרית בכליות.
ורד: כן, גם את זה כבר אמרו לי.
לאחר מכן מודד ד"ר רון, עם אצבעותיו, את הדופק של ורד, בשתי הידיים.
ד"ר רון: דופק הכליות חלש במיוחד וגם בשאר הדפקים ניכרת עייפות כללית רבה.
ורד: מה זה אומר?
ד"ר רון: זה מסביר, על פי הרפואה הסינית, את עניין השחלות הפוליציסטיות.
ורד: איך?
ד"ר רון: הרפואה הסינית טוענת כי הכליות הן האחראיות על אברי הרבייה. ואם הכליות חלשות, ובייחוד בשעת אחר הצהריים הזו, שהיא השעה בה הכליות היו אמורות להיות בשיא תיפקודן, על פי השעון הביולוגי הסיני, זה מראה על קושי בתיפקוד הכליות שבהחלט יכול להוביל לשחלות פוליציסטיות ולקושי להרות.
ורד: אז מה עושים?
ד"ר רון: דוקרים את העור במחטים קטנות באותן הנקודות שיאפשרו לגוף לאזן את הצ'י, אנרגיית החיים, של הכליות. במקביל, מכיוון שה-PH של השתן שלך כל כך נמוך, דבר המוכיח כי הכליות נאלצות לעבוד שעות נוספות על האוכל שאת אוכלת, אמליץ לך על שינויים מסוימים באכילה היומיומית שלך.
ורד: מה אני צריכה לשנות באוכל?
ד"ר רון: להימנע עד כמה שאפשר ממזון יוצר חומצה, בשר למשל, ולהרבות עד כמה שאפשר באכילת מזון יוצר בסיס, ירקות ופירות למשל.
ורד: וזהו?
ד"ר רון: לא. גם לנסות ולהמעיט בדברים מתוקים: עוגות, ממתקים, משום שעל פי הרפואה הסינית הטעם המתוק הוא השלילי ביותר, מכל הטעמים, לכליות.
ורד: אוקיי, אשתדל.
ד"ר רון: גם העובדה שאת לא סובלת את החורף מצביעה על חולשת הכליות (המזוהות ברפואה הסינית עם החורף).
ורד: עכשיו אנחנו מתקרבים לחורף...
ד"ר רון: ומשהו שחשוב מאוד, בייחוד בחורף: ללכת לישון יותר מוקדם. הכליות, המזוהות כאמור עם החורף, משויכות ברפואה הסינית לשינה, ומיעוט בשינה פוגע בהן. את צריכה ללכת לישון בשעה כזו, שבשש וחצי בבוקר תתעוררי לבד, ללא השכמה מלאכותית. את זקוקה ללא פחות מ-8 שעות שינה בלילה.
ורד: אשתדל גם בקטע הזה.
 
דוגמאות לשילוב שיטות מערביות וסיניות:
רפואה מערבית: בדיקת לחץ דם ומספר פעימות הלב בדקה, הסקת מסקנות מעיון בבדיקות מעבדה. התייחסות לכימיה של המזון (מזון יוצר בסיס או חומצה).
רפואה סינית: בדיקת איכות 12 הדפקים הידועים לרפואה הסינית, התייחסות לטעם כמרכיב אנרגטי בגוף, ראיית הכליות כאחראיות על הפריון וכקשורות לחורף ולשינה.   
  
הרפואה האלטרנטיבית אינה חסינה מפני חסרונות. המצדדים בשיטה המדעית (רופאים, מדענים ואחרים) מפנים את הטענות האלה כנגד הרפואה האלטרנטיבית:
 
        א. למרות התפשטותה של הרפואה האלטרנטיבית בעולם רוב שיטותיה לא הוערכו בכלים מדעיים מקובלים ובניסויים מבוקרים. בנוסף לכך, חלק מפעילי הרפואה החלופית טוענים כי אי אפשר, בעיקרון, להעריך את שיטותיהם הערכה מדעית-תקנית, ולפיכך הם מסתמכים על עדויות אנקדוטליות בלבד ועל אמונות.
         ב. חוסר הכשרה מתאימה של מטפלים אלטרנטיביים, וחוסר פיקוח עליהם, עלולים לגרום לכך שמטפלים לא מוכשרים יכולים לעסוק בטיפול שעלול לסכן חיי אדם.    
         ג. הרפואה האלטרנטיבית מזיקה למטופל כשהוא משתמש בה באופן בלעדי במקום להסתייע ברפואה המדעית. הזנחת דרכי הריפוי הקונבנציונליות מביאה במקרים לא מעטים להידרדרות במצב המטופל, והיא עלולה לסכן את חייו.
         ד. קיימות עדויות מצטברות על נזקים לא מבוטלים הכרוכים בטיפולים חלופיים.
        ה. למרות הטענה שמדובר בשיטות הוליסטיות, בהתבוננות מקרוב בשיטות השונות מסתבר שאין קשר ביניהן, והמטפלים מתמקדים בהיבט אחד, כמו רפלקסולוגיה, מחטים סיניות (אקופונקטורה) ,אירידולוגיה, והמטפל בשיטה אחת אינו מכיר בהכרח שיטה אחרת, מה שמוביל אותנו שוב לבעיית ההתמחות ותת ההתמחות הקיימת ברפואה האלטרנטיבית. (גינצבורג, 2001: 12-13, וכן בוטו, 2008: 17)
 
תגובת ד"ר רון לביקורת על הרפואה המשלימה המופיעה לעיל:
א. נאמר שהרפואה לא מדעית, גם גוף האדם אינו מדעי, הניסיון להפוך את גוף האדם למדעי ועל-ידי כך לבדוק אותו רק באמות מידה מדעיות הוא לא דבר נכון, בעצם מכונה שנוצרה על-ידי המדע ניתן לומר שהיא מדעית, אבל אותה מכונה שיצרה את המדע לא יכולה להיות מדעית, כי גוף האדם יצר את המדע וכל הקונספט המדעי הזה זאת המצאה של האדם. הגוף לא נוצר על-ידי מדען, לכן לא נכון להסתמך רק על מחקרים מדעיים כדי לבדוק גוף שהוא איננו מדעי. אחת ההוכחות שהגוף אינו יכול להיות מדעי – בעולם חיים כ-7.5 מיליארד אנשים, לאף אחד אין אותה טביעת אצבע, כלומר אין שני בני אדם זהים. איך בכל זאת לקחו גורמים כל כך שונים והפכו אותם למשהו אחיד? על-ידי הסטטיסטיקה, "מודל האדם הממוצע", זאת הדרך היחידה שהצליחו להפוך את אומנות הריפוי למדע הרפואה – רק בעזרת הסטטיסטיקה, שהיא סוג של משחק.
ב. לאור כך, צריך שתהיה רפואה מכוונת, הרעיון שבכל פקולטה לרפואה יהיו ארבע מחלקות: בראשונה, ילמדו רפואת חירום, בשנייה, "רפואה טיפולית" דיקור סיני כאבי גב, נטורופתיה, הומיאופתיה וכו'. בשלישית, רפואה מונעת – חשוב מאוד שאנשים ילמדו זאת, אין תחליף לרפואה מונעת, וברביעית, ילמדו רפואה מכוונת – כמו אותו רופא משפחה בקופת חולים שמחליט אם החולה מתאים לזה או לזה. כיום, מאחר שלא מיסדו את העניין הזה, וכשנפגשים עם רופא ובעצם אין לו מושג ברפואה סינית (לדוגמה) אז הוא ייתן תרופות שלחולה אין בהם צורך כלל. זאת אשמת הרפואה, הממסד בדרך כלל, מי שמגיע לרפואה הסינית זה לאחר שהיה אצל רופא וזה לא עזר לו.
ג. כפי שציינתי, רוב המטופלים מגיעים לרפואה הסינית לאחר כישלון הרפואה הקונוונציונלית, במידה ומטופל מגיע כאשר הוא נוטל כדורים באופן קבוע, מי שיקבע אם רשאי שלא לקחת אותם זה הרופא שנתן אותם (אם אוהב את המטופל).
ד. הדבר אינו נכון, יש יותר נזקים מהרפואה הקונוונציונלית. מתברר כי רוב האשפוזים בבתי החולים כיום, הם תוצאה של בעיות אִיאַטרוֹגֶניוֹת (מחלות שנגרמו מידי הרפואה עצמה). (רון, 27.9.10)
 
ממצאים
 
עד שנות ה-80 צרכני הרפואה הסינית בישראל היו מעטים ו"נחבאים אל הכלים". ברוב המקרים לא ידע הרופא הקונבנציונלי כי המטופל מקבל במקביל טיפולים של רפואה המשלימה, ובין הרופא למטפל לא הייתה כל תקשורת בנוגע למצבו של המטופל ולדרכי הטיפול. בשנות ה-80 החלה מגמה חדשה בישראל, שבמסגרתה הוקמו בכמה מבתי חולים וקופות החולים מרפאות של רפואה משלימה (בתוכה הרפואה הסינית – בעזרתו של ד"ר גדעון רון) הפועלות לצד מערכות הרפואה הקונבנציונלית. במקביל התחילו להיערך יותר ויותר מחקרים מדעיים הבוחנים את ההשפעה של טיפולים אלו על מצבם הבריאותי של חולים. תהליכים אלו התרחשו במקביל גם במדינות שונות במערב, בהן ארצות הברית.
ד"ר רון מתאר את עבודתו כרופא המטפל ברפואה סינית "קואוצ'ינג" (בטרמינולוגיה מודרנית). מעבר לכל שיטות הטיפול, הוא מביא את מטופליו להכרה ביכולתם, מדריך ו"מאמן" אותם לקחת אחריות על בריאותם ולתקשר טוב יותר עם גופם וסביבתם. (רון, 27.9.10)
ד"ר רון מסכים עם העובדה שהוא מגשר בין תרבותי: " אני נולדתי בתרבות המערבית, אימא שלי הייתה אחות קופת חולים, אני גדלתי בקופת חולים, תמיד רציתי להיות רופא. במקרה נסעתי ללונדון אחרי הצבא ופגשתי את הרפואה הסינית וצמחתי בה, אבל אני חלק מהתרבות המערבית, אני חושב מערבית, אני חי בסביבה מערבית, אבל אני משתמש בכלים של התרבות הסינית. זה בהחלט גישור בין תרבותי". (רון, 27.9.10)
למעשה ד"ר רון הוא ישראלי שצמח מתוך התרבות המערבית, "ייבא" "ומייבא" שיטה רפואית מתרבות אחרת לחלוטין – הרפואה הסינית מהתרבות הסינית, ומשתמש בה לטובת בני התרבות האחרת – תרבות המערבית. שיטת הריפוי הסינית "היגרה" אל המערב והשתלבה בתרבות המערבית.
בנוסף לעובדה שד"ר רון מגשר בין תרבותי, ישנם גם ביטוי סינקרטיזם בדרך עבודתו. ד"ר רון חי בתרבות המערבית ומשתמש ברעיונות ובשיטות שצמחו מתוך תרבות המזרח. כאשר אדם נמצא בתרבות שלו, עם השפה שלו, תפיסת עולמו, הדת שלו – במקרה דנן הדת היהודית, עם פציינטים שגם הם תוצר של התרבות המערבית(כלל המטופלים של ד"ר רון הם ישראליים מערביים) כאשר הם לאט לאט מתקרבים אל הרעיונות הסיניים מה שבעצם נוצר זה אימוץ התרבות הסינית השונה מזו המערבית .(רון, 27.9.10)
הגישור הבין תרבותי במישור הרפואי בא לידי ביטוי בעבודתו של ד"ר רון, למשל, בכך שהוא משתמש בו זמנית בכלים דיאגנוסטיים מערביים (ספיגמומנומטר לבדיקת לחץ דם) ושיטות אבחנה סיניות (על-פי איכות 12 הדפקים ומבט על הלשון). גם השימוש בצמחי המרפא חוצה גבולות: צמח הקמומיל הידוע מאוד בארצנו לצד פטריית ריישי הידועה בסין. גם הטרמינולוגיה הרפואית מעורבת: לצד הסברים על תפקודי הריאה כקולטת חמצן בגוף, כפי שמובן ברפואה המערבית, מסביר ד"ר רון למטופליו את תפקידה של הריאה כאימא של הכליות (רעיון סיני בסיסי מאוד שאינו מקובל עדיין ברפואה המערבית).
בבואנו לדבר על סינקרטיזם בין שתי תרבויות אנחנו עוסקים באספקט של שילוב בין אמונות שונות זו מזו ואף מנוגדות, תוך ניסיון לטעון לאפשרות קיומו של בסיס משותף בין השתיים.
מדובר כאן בשתי גישות שונות זו מזו: הרפואה הסינית והרפואה המערבית. הן אמנם שונות זו מזו אך בסיס משותף אחד בוודאי יש להן: הרצון הכן לעזור לבני אדם בעת מחלתם.
במדע ידועה תופעה המאיימת על קיומו של המדע העוסק בשיטות גילוי רציונאליות של האמת על העולם: התופעה של תיאוריות אקוויוולנטיות ושונות.
בעבודה זו אנו נתקלים בתיאוריה המערבית בדבר היות האדם ישות כימית-פיזית בלבד, מול התיאוריה הסינית בדבר היות האדם אורגניזם כימי פיזי המונע על-ידי אנרגיית חיים (המכונה בפי הסינים צ'י). אלה הן שתי תיאוריות אקוויוולנטיות ושונות.
כאשר אנו מדברים על התפיסה הרפואית הסינית שבסיסה הוא אמונה בקיומו של כוח חיים (צ'י) הזורם במרדיאנים ואשר בעזרת דקירה בהם ניתן לעזור לגוף להתרפא, מול הרפואה המערבית המבוססת על ממצאים מדעיים, יש לכאורה קושי לדבר על סינקרטיזם, כי אין לנו שתי אמונות אלא אמונה מול מדע. מסתבר שלא כך הוא הדבר. אם יורדים קצת לעומקו של המדע המערבי מגלים די מהר, עד כמה שזה יישמע מוזר, את האמונה. ד"ר יצחק אוריון, מהמחלקה להנדסה גרעינית באוניברסיטת בן גוריון התבטא פעם (אוריון, 2009) בכנות רבה: "גם המדע מבוסס בסופו של דבר על אמונה". כך זה היה כשטובי המדענים האמינו שהשמש היא זו שסובבת סביב כדור הארץ, וכשאייזיק ניוטון האמין שממצאיו מייצגים מימדים קבועים. עד שבא אלברט איינשטיין והוכיח (בעזרת תורת היחסות) כי אין זה כך. כיום, כאשר תיאוריית הקוונטים מוכיחה כי התנהגות חלקיק מותנת באדם הצופה בו – כבר ברור שאין הבדל רב בין מדע לאמונה. כך שאנו בהחלט יכולים לומר כי השילוב של הרפואה הסינית ברפואה המדעית המערבית הוא דוגמא מצוינת של שילוב בין אמונות, כלומר סינקרטיזם קלאסי.
המטופלים המערביים של הרופא המטפל ברפואה סינית עוברים שינוי תרבותי שהוא היבט נוסף של הסינקרטיזם בין שתי השיטות. הם מאמצים, למשל, את הממצאים המדעיים המערביים בנוגע לתזונה לא בריאה (ג'אנק פוקד) – אודות מזון עשיר בכולסטרול, מזון עני בוויטמינים (לחם לבן) ועוד, ובו זמנית הם מאמצים את שיטת החשיבה הסינית ומתחילים להשתמש כמובן מאליו בביטויים כמו צ'י, מרידיאן, יין-יאנג ועוד.
 
מכל האמור לעיל מתברר שאין כל קושי למזג את הרפואה הסינית עם זו המערבית. שתיהן מסתבר מתבססות על אמונה. רק בעוד שהרופא הסיני מודה שהוא מאמין בקיומו של הצ'י, וזה בסדר בשבילו, הרופא המערבי לא יודה שהוא מאמין לכל מה שלמד (גם אם הוא יודע בסתר ליבו שבעוד חמש או עשר שנים חלק גדול ממה שלמד ייחשב כלא נכון, כאשר המדע יגלה דברים חדשים יאמין בהם).
הקשר בין הרפואה הסינית לתרבות ולפילוסופיה הסינית הוא הדוק מאוד, ויש סברה ששיטת הריפוי הסינית עם המחטים שרדה אלפי שנים רק בזכות הקשר המיוחד הזה. הבסיס התיאורטי של הרפואה הסינית, הדאו, הוא חלק בלתי נפקד מהתרבות הפילוסופית הסינית. כלולה בתפיסת עולם זאת, בין היתר, ההכרה, שהיא נר לרגלי הרפואה הסינית, שיש לבחון כל דבר באופן מערכתי. כלומר, כל איברי הגוף עובדים בהרמוניה, הגוף והנפש קשורים זה לזה והאדם הוא חלק מהטבע וכל חוקי הטבע חלים עליו.
קופות החולים המערביות וכך גם בתי החולים מאמצים את השיטות של הרפואה המשלימה משתי סיבות עיקריות:
א.    לחץ הציבור שרוצה לקבל טיפולים משלימים (כאשר הסיבה העיקרית לכך היא אכזבה מחלק ניכר מהטיפולים המערביים).
ב.     המרפאות המשלימות הן מקור הכנסה יפה מאוד לקופות ולבתי החולים.
 
דיברתי על ההיטמעות של הרפואה הסינית בזו המערבית, אך מצב דומה קרה וקורה כאשר המערב השתלב בסין: מאו טסה טונג, מיד לאחר המהפכה הקומוניסטית שהוא ארגן ושבה ניצח (את צ'יאנג קאיי שק, שברח עם 2 מיליון מנאמניו לטייוואן), ייבא רופאים מערביים רבים מברית המועצות ופתח בתי חולים מערביים בסין. עד היום לרפואה הקונבנציונלית קוראים בסין "רפואה רוסית". לאחר שנכנסה הרפואה המערבית לסין, החלו להיכנס אט אט (ובעוצה רבה מאוד לאחר ביקור ניקסון בסין בשנת 1972) גם שאר סממני התרבות המערבית לסין: מסעדות KFC ומקדונלדס (ב-23 באפריל 1992 נפתחה בבייג'ין מה שהייתה אז מסעדת מקדונלדס הגדולה ביותר בעולם). אגב, הגעת תרבות האכילה המערבית לסין תרמה לעלייה במספר חולי הלב, הסוכרת והסרטן בסין.
כיום בונים חקלאים ישראליים רפתות ענק בסין ויש להניח שלא ירחק היום וגם האסתמה, האלרגיה, הסינוסיטיס ונזלת כרונית יתווספו למאגר המחלות המערביות בסין. דוגמא להתמערבות בסין ניתן לראות בתוכנית של חברת שטראוס למכור מתקני מים לבתים בסין. (לביא, 2010).
ניתן לומר שבהחלט שקיים סינקרטיזם בישראל, הרפואה הסינית "התערבבה" והיא בהחלט חלק מהתרבות הישראלית/מערבית, ממש כפי שהאוכל הסיני הפך לחלק מתרבותנו. המציאו לה שם מיוחד בעברית "דיקור" ופתחו מכללות רבות ללימוד השיטה בישראל וגם קורסים באוניברסיטאות מן המניין.
בחול המועד פסח האחרון נערך בקיבוץ הזורע 'פסטיבל טבע האדם'. הפסטיבל, שנערך בשיתוף המחלקה לתרבות בשגרירות סין בישראל, אורגן על-ידי בית הספר בישראלי 'מזרח מערב', בו מלמדים רפואה סינית. 
הקשר בין הרופא הסיני המערבי (ד"ר רון לדוגמא) לבין אותו פסטיבל תרבותי-סיני שהתקיים בארץ (שהוא ביטוי קלאסי לשילוב בין תרבויות), כלל פעילות של (שהתקיימה במשך יומיים) תיאטרון בובות לילדים על פי סיפורים סיניים מחורזים, על בריאות, מהספר "המכונה הכי משוכללת בעולם") שכתב ד"ר גדעון רון (בשיתוף עם חברו יוסי בכר).
אגב, הספר הזה שהוא הכרת הרפואה הסינית לילדי ישראל, הוא בהחלט חלק מהגישור הבין תרבותי עליו אני מדבר בעבודה. (אינטרנט, 33 + רון ובכר, 2010)
המחקר מתאר בפרט איך באה לידי ביטוי התרבות הסינית ברפואה הסינית, ובכלל לגבי התרבות והרפואה המערביות,והשתלבותה של הרפואה הסינית בחברה המערבית לרבות ישראל, כאשר מתוך זה ניתן להבין את אופן ומידת הביטוי של הגישור הבין תרבותי והסינקרטיזם בדרך עבודתו של רופא המטפל ברפואה הסינית בכלל, ואצל ד"ר גדעון רון בפרט.
למעשה המושגים הללו באים לידי ביטוי בהקשר ישיר לתולדות הרפואה הסינית במערב ובדרך העבודה של הרופא המטפל בשיטה זו.
טרם הגעתו של ד"ר רון לישראל, תחום הרפואה הסינית כמעט שלא היה מוכר, והוא היה זה שתרם רבות להכרתה בישראל וליצרית מודעות ציבורית אודותיה (בין היתר בהופעתו, בטלוויזיה הישראלית בתחילת שנת 1976).
בעצם פעולות אלו התבצע גישור בין תרבותי. ד"ר רון, שנולד בתרבות המערבית ושתמיד שאף להיות רופא, פגש בלונדון את הרפואה הסינית כשנסע לשם לאחר שירותו הצבאי. ד"ר רון צמח מבחינה מקצועית תחת הרפואה הסינית. יחד עם זאת הוא חלק מהתרבות המערבית – חושב מערבית, חי בסביבה מערבית אך משתמש בכלים ודרך החשיבה הסיניים. בהחלט גישור בין תרבותי. לאור העובדה שד"ר רון חי בחברה המערבית ומשתמש, פועל ועובד עם הרעיונות והשיטות שצמחו בתרבות המזרח נוצר סינקרטיזם (ערבוביה). ד"ר רון חי בסביבה מערבית ומטפל באנשים שגם הם מערביים בשיטות טיפול שמקורם הוא במזרח. ברגע שאדם נמצא במקום מסוים ולוקח משהו אחר ממקום אחר נוצר גשר, במקרה דנן גשר בין תרבותיות.
 
לפיכך ניתן לומר כי השערת המחקר, לפיה הסינקרטיזם והגישור הבין תרבותי באים לידי ביטוי בדרך עבודתו של רופא המטפל ברפואה הסינית, היא נכונה, בדגש על הד"ר גדעון רון שאף מציין בספרו "בריאות נוסח סין": כי שמדברים על הרפואה הסינית בישראל של המאה ה-21, פירושו למתוח קו בין שתי תרבויות שהחלו את דרכן בעת העתיקה ושרדו עד ימינו אלה. האחת נשארה נטועה על אדמתה אלפי שנים והשנייה חזרה אליה לאחר אלפי שנים. זהו גם ניסיון לבנות גשר פילוסופי-בריאותי בין המזרח הרחוק לתרבות המערבית. (רון, 2006)
 
 
 
 
 

 

 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים