צרו קשר
סיני יותר מסיני
מאת רחל שלו
  
החיים לפי ד"ר גדעון רון, הם הינזרות מכל הנאות החיים הקולינריות אותן מציעים נירה רוסו, ישראל אהרוני או רות סירקיס, שרק בכוח מילותיהם מתעוררות בלוטות-רוק לפעילות ללא שליטה.
מהו הפיצוי?

 
"בריאות, הרבה בריאות" מציע הד"ר לרפואה סינית. 7‏ שנים למד את התורה בלונדון ואת בחינות-הגמר נסע לעשות בסין. שנתיים נוספות נשאר בחו"ל כדי להסתובב בעולם ולחקור את נפלאותיה של הרפואה הלא קונבנציונלית.
‏גדעון, יליד רחובות כיום בן,41‏ חניך תנועת  השומר הצעיר. לסאסא, קיבוץ היעד, לא הגיע, אבל נשאר בגליל במושב אמירים, שם הוא חי עם אשתו ושלושת ילדיו – טבעונים כולם.
‏הרפואה הסינית עובדת בשני מישורים עיקריים: ‏דיקור במחטים ותזונה נכונה. הללו דואגים להחזיר לפעילות תקינה את שתי המערכות האחראיות על גופינו – מערכת העצבים ומחזור הדם, כשבין השתיים מתקיימים יחסי-גומלין.
‏"התורה הסינית רואה את הברייה האנושית כחלק מהטבע" מסביר הרופא לפציינט הדקור ‏השכוב על המיטה בקליניקה. האיש סובל מאסתמה קשה וזה לו הטיפול ראשון. "הבריאות היא סגולת הגוף מטבע בריאתו, היא הנורמה שברוב המקרים האדם פשוט הולך כנגדה. הרפואה הקונבנציונלית מצטיינת בטיפול בסימפטומים: יש חום? קח אקמול ותהיה בריא. יש שלשול? תבלע סדיסטל ותרגיע את בטנך. כל זאת במקום לטפל בגורמי המחלה. מי חושב היום על האפשרות למנוע את המחלה בכלל?"
‏"תראי", אומר גדעון בלהט "פירוש המילה 'דוקטור' בלטינית היא 'מורה', מחנך. הרופא ‏אמור היה ללמד את הקהילה איך להימנע ממחלות, איך לנהוג כדי להזדקק כמה שפחות לשירותי הבריאות. מה שקרה במשך הדורות, בייחוד מאז המהפיכה-התעשייתית הוא, ריפוי מהיר, שיפור מיידי בהרגשה כדי להחזיר את החולה למכונו. וזאת, על חשבון בדיקה יסודית של התהליך והטיפול בו לעומק."
‏לדברי ד"ר רון,‏ שבויה החברה המודרנית בקונספציה שהתפתחה מימי לואי פסטר – המלחמה בחיידקים. "נכון שהרפואה התפתחה היטב כרפואת חירום, אבל ההתעלמות מהבריאות גבתה מחיר כבד. ממלאים את הפציינט בחומרים כימיים שלצד העזרה כביכול, גורמים לנזק והרס שקשה לתארם. הם בעצם ההיפוך הגמור לתנאים שיש לתת לגוף החולה כדי שיבריא בכוחות עצמו."
 
איך ומתי הגיעו הסינים לשיטת הדיקור?
המסורת טוענת שלפני יותר מ-3000 ‏שנה, כשהגיעו משדה הקרב נפגעי חיצים לריפוי, התברר למרפאים שבהרבה מקרים גרמה פגיעת החץ לשיפור במצבי חולי מהם סבלו הנפגעים בעבר. עיקוב אחר הגילוי הזה, הביא למיפוי גוף האדם, כשלכל איבר סידרת נקודות על-פני הגוף. על פי המיפוי שנעשה אז פועלת הרפואה הסינית גם כיום. המחטים תורמות לשיפור תפקודה של מערכת-העצבים ואילו התזונה המאוזנת פועלת על מחזור הדם.
‏"הגוף החי, הוא סך כל המזון הבא אל קירבו" אומר ד"ר רון. "מהיותנו שייכים למשפחת הקופים, שברובם אינם אוכלי בשר, ‏גם אנחנו, כדי להבריא, אמורים לשאוף להימנע מאכילתו של זה. מערכת העיכול שלנו ארוכה ומפותלת, להבדיל מזו הקצרה של בעלי-חיים טורפים. עד שנעכל ונפריש את הפסולת מגופנו, יתסוס בתוכו הבשר (וחום גופנו הוא אכן גבוה), יפעיל בקטריות ו... ירקיב. לא נעים, מה? לפי הד"‏ר גם די נורא. ולא רק בשר הוא מוקצה. הקפה אותו אנו שותים בהנאה כה רבה, הוא פשוט גידול רעיל. "צמח פולי הקפה מרעיל את פוליו מטעמי הגנה, ושום בעל חיים אינו ניזון מהם, לבד מ... האדם כמובן."
‏גם החלב ומוצריו הם מחוץ לתחום לגבי איש הרפואה הסינית. "עד גמילת היונק ולא יותר" אומר ד"‏ר רון, "כמו אצל שאר היונקים בטבע." אם ‏תאכל נכון, לא תהיה בריחת סידן מגו‏פך וזה מה שחשוב. כי סידן שכבר ברח, יש בעיה ‏להחזירו.
הדברים נשמעים כל-כך נכונים והגיוניים, אומר הפציינט הדקור, אז איך זה שהרפואה הלא קונבנציונלית היא מפלגת מיעוט? "מפלגת מיעוט שהולכת וגדלה" אומר הרופא הנמרץ, שאגב, הוא זה שכתב את הערך "רפואה לא קונבנציונלית" באנציקלופדיה העברית. "ישנה היום פתיחות והבנה גדולה מתמיד לענין. אחרי שהרעלנו את המים, את האויר, הפרי והירק, ישנו רצון לחזור למה שהיה בטרם כל אלה. ההתיחסות לרפואה הסינית כאל מטאפיזיקה הולכת ומשתנה, וכבר יש ניצני התפתחות המעידים על התקרבות ה"פיזיקה" אל מה שמכונה "מטפיזיקה". ומבחינתי זהו תהליך מעודד."
‏המחטים נשלפות מגופו של הפציינט (לא, זה לא כואב בכלל), והן מוצאות דרכן לשקית הפרטית של הנ"ל – הזהירות מחייבת. האיש יוצא מכאן כשבידיו חוברת תפריטים פרי עטו של גדעון. מה נותר לו לבנאדם לאכול? אני שואלת. "תתפלאי" אומר הד"ר "מאיזה מיגוון עצום של מאכלים אנחנו נהנים. החל מקטניות למיניהן, תפוחי אדמה ואורז, עבור דרך ירק ופרי טרי ומיובש, וגמור באגוזים לכל זניהם."
‏יצאתי צמאה ורעבה מהמרפאה הסינית שבעיר חיפה. נכנסתי ל"קפולסקי" והזמנתי קפה ועוגה. שתיתי רעל, אכלתי אסון ולא היה בזה משום חידוש עבורי. אלא שהפעם לא נזקקתי לממתיק. היה לו לקפה, טעמו המתוק של חטא.

על המשמר, ספטמבר 1987 
 

 

 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים