צרו קשר
סרבני שינה
מתוך מדור 'בריאות'
  
בערב הילד אינו רוצה ללכת לישון. בבוקר איננו רוצה לקום.
מה עושים?
 
הילד שאינו רוצה ללכת לישון בערב ושאינו רוצה לקום בבוקר, הוא תופעה ידועה. הילד מסרב להיפרד מן ההורים ולהיעזב לבדו בחדר חשוך. בבוקר הוא עדיין עייף, ומסרב לצאת מן המיטה.
‏הוויכוחים היומיומיים על כך הובילו את הד"ר גדעון רון, אב לשלושה ילדים, לנסות ולחפש פיתרון לבעיה.
‏אומר רון:
‏בטבע לא קיים מצב שבו בעל-חיים שולח את הצאצא הרך שלו לישון לבדו בחושך מפחיד, ואין אף בעל-חיים אחד שקם בבוקר לפני שהוא משלים את מכסת-השינה שלו. השינה חשובה לגוף יותר מאשר האכילה. היא נחוצה לשימור תהליכים פיזיולוגיים.
‏ב-1953 ‏גילה החוקר ג'ים הורן את 'שנת החלום' ומאז הבינו החוקרים את חשיבות השינה. החלימה היא "סדר" שהמוח עושה בכל המידע והתחושות שהוא אגר במשך היום.
‏כאשר מעירים ילד לפני תום מכסת-החלימה, וזה קורה ברוב הבקרים, פרט לשבת, המוח עוד לא הספיק להתארגן. התוצאה עלולה להיות שהילד יהיה פחות רגוע במשך היום, פחות מרוכז. הוא עלול להפריע יותר למורים בבית-הספר ולהתחצף יותר להוריו. יש מחקרים המצביעים על קשר ישיר בין עצבנות ואלימות לבין חוסר-שינה.
‏ילדים בגיל 7-3 ‏זקוקים ל-12‏ שעות שינה. בני 12-7 זקוקים ל-10. בני 18-12 זקוקים ל-9 שעות.
לפני 1500 שנה חקרו הסינים את תפקודי הגוף ומצאו, שלא רק מספר שעות-השינה חשוב, אלא גם זמן השינה, כלומר באילו שעות משעות היממה. התברר שחשוב שילדים יירדמו לפחות שלוש שעות לפני חצות הלילה.
כפי שלא נוציא סוללה נטענת מן התקע, אלא רק בתום הטעינה, כך חייבים ההורים לשאוף לכך שילדיהם יתעוררו מן השינה באופן טבעי. הבוקר, במשפחה מודרנית טיפוסית, הוא בדרן-כלל הזמן הלחוץ במשך היום. כולם ממהרים, ולא אחת עוזבים את הבית, לבית-הספר או לעבודה, במצב-רוח כעוס.
כדי ליצור אווירה טובה בבוקר, יש להכין את הבוקר כבר בערב, כלומר: להתמודד עם ההשכמה כבר בערב: לדאוג לכך שהילד ילך לישון בשעה מוקדמת. כך אפשר לחסוך את ההתמודדות איתו בבוקר.
למעשה, קל יותר להתמודד עם הילד בערב, מכיוון שהוא כבר עייף מבחינה פיזיולוגית. מבחינה גופנית הוא רוצה לישון ורק הצורך הפסיכולוגי מחזיק אותו ער.
בבוקר המצב מסובך יותר: הילד עייף פיזיולוגית, וגם באופן פסיכולוגי אין הוא רוצה לקום וללכת לבית- הספר. הילד צריך להבין שהוא נשלח למיטה, מכיוון שכך צריך להיות, לטובתו, ולא מפני שההורים אינם רוצים יותר בחברתו.
‏עד כאן דבריו של הד"ר רון, תושב כפר-הצמחונים אמירים, ששכלל במשך הזמן את הפיתרון שלו לבעיית ילדים סרבני-שינה. הוא הצליח להרגיל את יותם (11‏), עינב (9) ויואש (4) ללכת לישון בשעה מוקדמת. שני הילדים הגדולים מתעוררים בסביבות 6 ‏וחצי בבוקר, והבן הקטן – כחצי שעה אחריהם.
‏השניים ממהרים להתלבש ולאכול, מכיוון שאז מחכה להם התמריץ הגדול: עד השעה 7.30 ‏הם צופים בתוכניות-הטלוויזיה שהוקלטו עבורם בערב הקודם. החביבות עליהם הן: 'מי הוא הבוס', 'משפחת קוסבי' ו'קשרי משפחה'.
‏"הם לא סתם נהנים לראות את התוכניות," אומר ד"ר רון, "זה גם חשוב להם מבחינה חברתית. רק ככה הם יכולים להיות IN ‏בבית-הספר, להיות בעניינים כאשר הילדים מדברים על שידורי-הטלוויזיה של אתמול בערב. כאשר תפסתי עד כמה זה חשוב להם, בא לי הרעיון לאפשר להם לראות את התוכניות רק אחדי שהם מוכנים לבית-הספר.
״הבן הקטן עוד לא מתעניין בטלוויזיה. הוא מקבל כל בוקר סיפור חדש.״


העולם הזה, מרץ 1989

 

 

 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים