צרו קשר
שלום, אני הלב שלך


כן, אני הלב שלך. האם יש עוד משהו שלא כתבו עלי? יש איזה שיר אהבה שלא הזכיר את שמי? אפילו בהימנון הלאומי שלכם אני תופס מקום טוב בשורה הראשונה.
אני יודע שאתה חושב עלי רבות וזה באמת נוגע ללבי, אבל אני מרגיש שאינך דואג לי מספיק. כלומר אינך דואג לעצמך מספיק. מעומק לבי אני מאחל לך שתתעורר לפני שאני נרדם.

אני דומה אך במעט ללב שבקלפים. צבעי אדמדם, צורתי וגודלי כאגרופך הקמוץ ומשקלי כחצי קילוגרם. מקומי באמצע החזה, כשחלקי התחתון נטוי קצת שמאלה.
ליאונרדו דה-וינצ'י, הצייר האיטלקי בן המאה ה-15, היה הראשון שצייר אותי בצורה די מדויקת.
רופאי יוון העתיקה חשבו שבצינוריות הדם שבגופך זורם אוויר; לכן הם כינו את העורק הראשי שלי אָאוֹרטָה שמשמעו ''מחזיק אוויר''.
כל דקה (ברגיעה) אני מתכווץ 75-65 פעמים ובמשך הזמן הזה מבצע כל הדם שלך, כ-6 ליטרים, את מחזורו בגוף. בחישוב פשוט: ביממה אחת אני שואב ודוחף דרך כלי הדם שלך – שאורכם הכולל כ-150,000(!) ק"מ – כ-8 טונות(!) דם.
אני בנוי משתי משאבות הצמודות זו לזו. האחת מקבלת דם מהריאות ודוחפת אותו לכל הגוף; השנייה מקבלת דם מהגוף ודוחפת אותו לריאות. בכל משאבה יש שתי קומות (ראה איור). אל הקומה (העלייה) הנמצאת מעל המשאבה הימנית, מביאים הוורידים דם רווי פחמן דו-חמצני מן הגוף. הדם יורד לחדר (המשאבה) שמתחתיו. משם הוא נדחף לריאות. מן הריאות חוזר הדם כשהוא רווי בחמצן לעלייה השמאלית, יורד לחדר שמתחתיו ונדחף דרך העורקים לכל חלקי הגוף. מילוי העליות הימנית והשמאלית נעשה בו-זמנית, כך גם דחיפת הדם לריאות ולגוף. כל התהליך הזה – המתחיל כבר מהשבוע הרביעי להיותך עובר – מכונהפעימה והוא נמשך כאמור קצת פחות משנייה.
כדי שלא אפסיק לעבוד גם במקרה של ''הפסקת חשמל'', סידרתי לעצמי גנרטור פרטי קטן (המכונה בקיצור SA), המותקן בדופן העליונה של העלייה הימנית והמפיק את האותות החשמליים המפעילים אותי.
אני, הלב, בנוי לעבודה מאומצת ובלבד שתהיה על פי ''חוקי המשחק'': פעימות לב מואצות, בעקבות פעילות פיזית, מתקבלות בברכה. נשימתך נעשית מהירה, רמת החמצן בדמך עולה והשרירים שלי, כמו שריריך שלך, מקבלים מנת חמצן מוגברת וכולם מרוצים. אבל כאשר קצב הלב גובר כתוצאה ממתח נפשי – דהיינו ''טורים גבוהים'' ללא תוספת חמצן – שריריי נחלשים.
כאשר אתה מתרגש, אני כאמור מגביר את הקצב. קח אז נשימה עמוקה במיוחד. זו התוספת לה אני זקוק. בעת המגע המיני אני מתרגש בשבילך והולם בפראות, עם מינימום חמצן. לטובת ההנאה הזו שלך אני מוכן להסתכן. אבל למה כל כך מאוחר בלילה כשאני כבר חצי ישן?
כשאתה נרדם מול הטלוויזיה אני אומר בלבי: מה, הבנאדם לא מבין שכאשר הוא מאלץ אותי לדחוף דם (בשינה) כנגד כוח הכובד, הוא מקשה עלי? תעשה לי טובה: כשאתה עייף, לך לישון במיטתך, במאוזן.
השעון הביולוגי הסיני מסביר למה הכרחי לי שתלך לישון עד שעה 11 בלילה. מעבר לשעה זו אתה ואני נמצאים כבר בתחום ''משיכת היתר''.
ברפואה הסינית אני האיבר האחראי על הדיבור. זו הסיבה מדוע חשוב לשוחח על דברים שבלב. צורת ביטוי זו ("דאגה בלב איש – ישיחנה") עשויה לשחרר אותך ואותי מעודפי המתח המצטברים אצלנו. מתח זה הוא אחת הסיבות לשכיחות מחלות הלב.
את ההתייחסות אלי כמרכז חיי הנפש תמצא בפולקלור כל העמים והדתות. ואמנם הלב היה האיבר היחידי שהושאר במקומו בעת חניטת הגופות במצרים העתיקה.
עם היד על הלב, מה זה עושה לך כשאתה שומע על חבר'ה צעירים שנפטרים מדום לב? ביטויים כגון, אוטם שריר הלב, צנתור, מעקפים, נעשו לאחרונה שגורים בפי כל. קצת מפחיד, לא?
הרפואה הסינית נותנת לי כבוד ומכנה אותי ''הקיסר''. היא מזהה אותי כמשכן הרוח בגופך. מכאן זיקתי לשמחה ולאהבה. במערב, בסתירה גמורה לכך, הצמידו לי את התואר המפוקפק: הרוצח מס' 1. לא מעליב? פורסם כי בעולם מתים מדי שנה עשרות מיליוני בני אדם בגללי. תרשה לי לתקן – אני מת בגללם... הם פשוט לא ידעו לשמור עלי. תגיד, כשאומרים ''התקף לב'' מתכוונים שאני תוקף או שתוקפים אותי?! בייחוד שידוע כבר שרוב "התקפי הלב" הם בכלל לא באשמתי, אלא בגלל העורקים הסתומים שלכם...!

התמקדות הרפואה המערבית במחלות (במקום בבריאות) יצרה מצבים אבסורדיים. לדוגמא, בתחילת המאה ה-20 נכתב ב''לנצט'' ביטאון הרפואה הבריטי רב היוקרה: "חשוב מאוד לעשן סיגריות, היות שהאוויר החם הנשאף לריאות עובר ליד הלב וממיס שם שומנים מיותרים." באותה תקופה, מעבר לאוקיינוס, נפוץ בארה"ב פרסום ובו צילום של שני רופאים המעשנים סיגריות, בתוספת הכיתוב המעניין: ''למען בריאות שלמה''.
זכינו ואנו חיים בעידן בו הרפואה הרגילה מאמצת יותר ויותר אמיתות מתחום הרפואה המשלימה: מדברים על הימנעות מבשר אדום, מסוכר לבן, מקפה שחור ועוד. נקווה שבהמשך ילמדו גם תזונה בפקולטות לרפואה.

בינתיים זכור, שכאשר אתה מיטיב את לבך בסטייק עסיסי, אינך מיטיב עמדי. ובנהיגתך ההרפתקנית בכבישים, העקיפות עוד יוליכו למעקפים.
מיום הולדת שלך למשנהו אני "מתקתק" קרוב ל-50 מיליון פעם. כמה שנים? מי יודע. לא ברור עדיין אם אתה חי כל זמן שאני פועם, או אני פועם כל זמן שאתה חי.
אני יודע שבסתר לבך אתה מאחל לעצמך ''אריכות עם איכות''. האמן לי – יש בידך להשיג זאת! את המחלות הקשורות אלי לא קל לרפא, אך ישנה אפשרות למנוע.
קח זאת לתשומת לבך.

פורסם ב-בריאות על בוריה, נובמבר 1988

 
        מבחר מאמרים מאת ד"ר רון   ראיונות עם וכתבות על ד"ר רון


 

 

 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים