צרו קשר
תוספי מזון

 

לאורך ההיסטוריה אנו נתקלים שוב ושוב בתופעת "אותה הגברת בשינוי האדרת"; כלומר, "שינוי" כלשהו המתגלה בסופו של דבר כ"שיפוץ" הקונספציה הקודמת ותו לא.
זו המסקנה המתבקשת מהתבוננות בַתפיסה, השונה כביכול, של "תוספי מזון" (המקובלת כל כך על הנטורופתיה), מול השימוש ב"תרופות" (האהוב כל כך על הרפואה הרגילה).
שהרי מה זו תרופה? בליעת (או הזרקת) חומר כלשהו, שאמור לפעול בצורה זו אחרת על גופנו. החומר, אשר בתחילת דרכו הוא בדרך כלל מיצוי מצמח זה או אחר, הופך, לאחר שזוהה כימית, למסונתז מעבדה. מסלול דומה עוברים כיום תוספי המזון.
ברור לכל כי אופנת תוספי המזון צמחה על רקע שיפעת הפת-זבל (ג'אנק פוד) שצורכים תושבי הארצות המפותחות.

השאלה היא: האם הנטורופת יסתפק בהוספת מרכיבים מלאכותיים למזונו הדל של המטופל, או יתאמץ קצת יותר וינסה לשנות את הרכב המזון, כך שבסופו של דבר לא יזדקק הלה ל"תוספי מזון" כלל וכלל...
הבעיה, מסתבר, בפרקטיקה שכזו, נעוצה בקושי לשמש דוגמא אישית: שהרי אם רופא אומר לחולה לחדול משתיית קפה (ומסביר לו באריכות את נזקי הקופאין), הוא מיד ישאל: ואתה לא שותה קפה? אז מה הוא ישיב לו אם הוא כן שותה...?
מאחר שהמלצות ל"תוספי מזון" הפכו גם ללחם חוקם של רופאי ודיאטנֵי קופות החולים השונות, היצמדות לדרך זו של הדרכה ב"בליעת כדורים", עלולה לשמוט את הקרקע מבסיס הטענה, שיש צורך בחוק הנטורופתיה, שדיונים בו, בכנסת, ייכנסו בזמן הקרוב להילוך גבוה.
ראוי אם כן שנבין, שהמיוחדות של מקצוע הנטורופתיה, להבדיל משאר המקצועות הרפואיים הקונבנציונאליים, היא בדוגמה האישית, המוסיפה משנה-כוח לכל הדרכה.
בכל מקרה ובנוסף לכל האמור לעיל, ייתכן כי השימוש בתוספי מזון הוא בכלל שגוי מיסודו: אין הרי בטבע ויטמין יתום, אנזים בודד בשטח, או מינרל בפני עצמו כפי שמומלץ לקחת מן הבקבוקון. וגם אם לאחרונה החלו לערבב יחדיו ויטמינים ומינרלים שונים (האחד עוזר כביכול לספיגתו של השני), זה עדיין "הוצאת דבר מהקשרו". כל החומרים החשובים הנ"ל מופיעים בעולם הצומח (או החי) אך ורק אינטגראלית עם שאר מרכיבי המזון; ורק כך גופנו אמור לקבלם.
כמובן שראוי להדגיש את המקרה היוצא מן הכלל, בו נמצא בגופנו, בבדיקות דקדקניות, חוסר רציני זה או אחר במרכיב תזונתי כלשהו – ואז, כתרופה, ובאורח זמני בלבד (ולא כתוסף מזון "מתמשך") ניתן להמליץ על לקיחת ויטמינים/מינרלים.
ועוד לא אמרנו דבר על המינון המומלץ, שנקבע כנראה בעזרת "מחקרים מטעם". מעניין לגלות כי בספרות המקצועית, זו נטולת השפעת הגורמים המשווקים, תמצאו למשל כי כמות ויטמין C היומית המומלצת אינה עולה על 70-50 מ"ג. מאמרים רבים אף מזהירים מפני עודף בוויטמין זה (כן, עודף מזיק גם במקרי הוויטמינים מומסי-המים). נמצא למשל, כי ויטמין C בעודף עלול לגרום לשלשולים, בחילות, הקאות, כאבי בטן ואפילו אבנים בכליות; ובמינונים גבוהים במיוחד, הוא מגביר את ייצור האנזימים המגבירים את ייצור הרדיקאלים החופשיים. אגב, הידעתם כי במקרי עודף עלול הברזל שבגופנו להפוך את הוויטמין C נוגד החמצון, לחומר מחמצן? אז אני שואל: בשביל מה אנו זקוקים לכל העודפים הללו? בייחוד שבארצנו ברוכת השמש (יותר מדי לעיתים...), באמת שאיננו חסרים פירות וירקות המשופעים בוויטמינים ובמינרלים. 

אגב, "התלבשתי" על ויטמין C כדוגמא, מכיוון ש- א. הוא באמת חשוב למערכת החיסון (רובו מצוי כידוע בכדוריות הלבנות שלנו); ב. הוא הפך בשנים האחרונות לדמוי תרופה; ג. ויטמין זה מראה לנו איזה "פרימיטיביים" אנחנו: מסתבר כי להבדיל מרוב רובן של החיות האחרות – רק האדם והשפמנון לא למדו עדיין איך ליצור ויטמין C בגופם...
ושלא יספרו לנו שאין הבדל בין ויטמין סינתטי (המופק בד"כ מתוצר לוואי של נפט) לבין ויטמין טבעי; ושלא נשגה באשליות: כל ויטמיני-הצנצנות הם מלאכותיים/סינתטיים. היוצא מן הכלל הוא כנראה ויטמין B12, שזול יותר ליצור אותו במעבדה מבקטריות, ממש כפי שמופק במעיים (הצריכה היומית המומלצת ע"י רשויות ארה"ב של B12 היא 2.4 מיקרוגרם בלבד).
אנחנו עושים עוול לעצמנו (ולמטופלינו) כאשר אנו מתעלמים מאלמנט ה'חיוניות' שבויטמינים (הטבעיים). איך שכחנו כי מלכתחילה המונח ויטמין נגזר מהמילה ויטאליות (חיוניות)? וזה בדיוק מה שחסר לוויטמין המלאכותי: 'כוח חיים', או מה שהסינים מכנים אנרגיית ה-צ'י.

תוספי מזון, שאפשר להגדירם כמשמרי הצ'י של מרכיביהם, הם הטבליות של חברת 'סולגר' Greens and More מסדרת Earth Source העשויות מריכוז של צמחים; או תמצית ה'אינטרא' של חברת Lifestyles, המורכבת גם היא מצמחים רבים.
ולסיום, ממש לאחרונה התבשרנו, כי ה- National Academies' Institute of Medicine בארה"ב, יצא בקריאה לשנות את הגישה לתוספי המזון – כ- 29,000(!) בארה"ב בלבד – במקום שרשות המזון והתרופות תצטרך להוכיח שתוסף זה או אחר עלול להזיק, היצרנים הם אלה שיצטרכו להוכיח כי תוסף המזון הינו "בטוח".


פורסם ב-קול הנטורופתיה, אוגוסט 2004

קוראינו מגיבים ('קול הנטורופתיה', דצמבר 2004). 
תגובה למאמרו של ד"ר גדעון רון "תוספי מזון"
מאת ראובן דולב גילמור, תזונאי.  

אינני מסוגל להימנע מלהשיב תשובה למאמר הנ"ל, היות שמצאתי בו פגמים העלולים לגרום נזק לציבור השואף לבריאות מקסימלית.
‏ההשוואה בין תוספי מזון לתרופות, כי שניהם "החדרה לגוף של חומר כלשהו", הינה פשטנית מידי. ויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו וחומצות שומן חיוניות הם חומרים ש- ‏א) נמצאים בגוף באופן טבעי ושחיוניותם לבני אדם הוכחה, היות שכל אחד מהם משתתף בתהליכים מטבוליים רבים. לעומת זאת, כל תרופה המוגנת על ידי פטנט הינה מולקולה שאינה מוכרת לגוף מימים ימימה, והיא פועלת באמצעות חסימת מנגנון מטבולי בסיסי וחשוב. לכן התרופות ככלל הינן מסוכנות.
‏ב) כל הדיבורים על כך ש"אין בטבע ויטמין יתום" ועל "חוסר באנרגיית הצ'י" בוויטמינים הסינתטיים הם רעיונות יפים, אבל הם לא יותר ממילים באוויר. מחבר המאמר, וכמו כן הגורמים הממסדיים הנצמדים לרמות המינימליות של תוספות מזון, לפי הקצובה היומית המומלצת (ה-RDA‏), מתעלמים מאלפי מחקרים מדעיים איכותיים, המצביעים על יעילותם הרבה של תוספי מזון רבים ועל בטיחותם במניעת מחלות ובטיפול בהן, לפעמים אף כאשר הם נלקחים ברמות הנחשבות ל"מינוני-ענק".
‏ג) על ויטמין C ‏:
1‏.   אין לזלזל באי-יכולתנו, בני האדם, לייצר ויטמין C ‏בגופנו. כל יונק מייצר לעצמו כל יום בכבד ויטמין C ‏בכמות הנמדדת בגרמים. מדוע שנחשוב שעלינו להסתפק ב-60 ‏מ"ג ויטמין C ‏ליום בלבד? עקב מוטציה בגן, חסר לנו, בני האדם, אנזים, שאצל יונקים האחרים הופך את הגלוקוז לוויטמין C. מצב זה תואם את הגדרתה של מחלה גנטית טיפוסית. אנחנו איננו "פרימיטיביים", אלא ההיפך. איבדנו את האפשרות הזו.

 2.  "הכמות היומית המומלצת", המקובלת אצל ד"ר ‏רון, מספיקה כדי למנוע את מחלת הצפדינה הנוראה, אבל אינה מבטיחה כלל בריאות אופטימלית.
 3‏.  ריאקציית החמצון בין ברזל לוויטמין C ‏אינה נחשבת לבעיה אלא במצב של עודף ברזל חמור ‏(hemochromatosis‏), וגם כאן הדעות אינן שוות.
 4.  גם "במינונים גבוהים במיוחד", פועל ויטמין C כאנטי-אוקסידנט, ורק במינונים "גבוהים" ממלא ויטמין C ‏את כל תפקידיו.
5.   אני מזמין את כותב המאמר או כל אדם אחר להציג מחקר או מקרה קליני, המראה שוויטמין C ‏גורם (ולא רק עלול לגרום) לאבנים בכליות. זו דעה שהתפשטה בעולם כמו וירוס מחשבים.
      דעה זו מתבססת על העובדות שוויטמין C ‏מעלה את רמות האוקסלט בדם, ושרוב האבנים בכליות עשויות מאוקסלט שקשור לסידן. אין להסיק מסקנות מממצאים מסוג זה. חשוב יותר לבצע סקירה של מחקרים המשווים בין אנשים הנוטלים יותר ויטמין C ‏לאלה הנוטלים פחות. 
      אפשר להתחיל בשני מחקרים שנערכו באוניברסיטת הרווארד (Curhan, 1996 ‏ו-1999 ,Curhan‏) על יותר ממאה אלף נשים וגברים. במחקרים אלה לא נמצאה כל קורלציה בין אבנים בכליות ובין צריכת ויטמין C. יותר מכך, 1999 ,Simon and Hudes ‏מצאו כי כל עלייה של 1.0 ‏מ"ג/דצ"ל בריכוז של ויטמין C ‏בדם מיוחסת דווקא לירידה של 28% ‏בהופעת אבנים בכליות.
      תאמינו או לא, ישנם רופאים הטוענים שוויטמין C ‏דווקא מסייע בטיפול באבנים בכליות ומונע את הופעתן!
‏ד) הארכתי בעניין האבנים בכליות כדוגמה, אבל הכלל הוא שעיון במחקרים ובניסיון הקליני שהצטברו במשך 70 ‏שנה, מלמד על כך שייחוס הרעלנויות השונות לוויטמינים הינו, בדרך כלל, אם כי לא תמיד, מופרך.
‏ה) ה"קריאה לשנות את הגישה לתוספי מזון" מצד המוסד המוזכר בארה"ב, היא ניסיון אנטי-דמוקרטי בעליל, שמטרתו לגרום להורדת רוב תוספי המזון מהמדפים ולשלילת זכות הבחירה של הציבור. היצרנים של תוספי המזון אינם מסוגלים להשקיע סכומי-עתק במחקרים שיידרשו. התקציב של חברות התרופות המושקע בפרסומות בלבד הינו גדול יותר מסכום המכירות הכולל של כל תוספי המזון. ה"קוראים" מצהירים שטובת הציבור עומדת לנגד עיניהם, וכי הם רוצים להגן על הציבור מפני סכנות. אתם רוצים לדעת כמה בני אדם מתים כל שנה מוויטמינים? אפס. וכמה מתים מתופעות לוואי של תרופות? יותר ממאה אלף (סדר גודל של אסון מגדלי התאומים כל עשרה ימים). האגודות של הנטורופתים ושל כל ענפי הרפואה המשלימה/הטבעית/ האלטרנטיבית בכל העולם לוחמות נגד חקיקה מסוג זה, וכך ראוי שיהיה.

תגובה לתגובה 
מאת ד"ר גדעון רון ('קול הנטורופתיה', דצמבר 2004)

‏לכבוד הוא לנו ליצור כאן במה להחלפת דעות עם תזונאים מכל האסכולות.
‏יש להבין את "בעיית" התזונאים הקונבנציונאליים. מצד אחד, הם מנסים להראות לרופאים שיש נושא בריאותי שבו הם, התזונאים, טובים מהרופאים (וזה נכון); אך מצד שני, היותם חלק מן הממסד גורם להם, במודע או שלא במודע, 'להתיישר' עם קו המחשבה הרפואי-קונבנציונאלי; כלומר, עם הקונספט שזה בסדר להחדיר לגוף-האדם חומר שהוכן במעבדה, כדי שזה ישפיע כימית. לכן כאשר יצאתי נגד גישה זו, זה קומם מישהו. מאמרי בא להעיר ולהאיר, שראוי שנדבוק בהשקפה ההוליסטית ולא בהתעסקות עם חלקי-השלם בסגנון התרופתי. שהרי כל חומר המצוי בעולם, כאשר מסנתזים אותו במעבדה במינון שאין סיכוי שיימצא בטבע - הוא בחזקת תרופה! זו אגב הסיבה מדוע לקונבנציונאליים חשוב אם הוכח שוויטמין זה או אחר, במינונים כאלה ואחרים, משפיע כך או אחרת.
‏בכל מקרה, אותם "מחקרים מדעיים איכותיים" המוזכרים בתגובת מר גילמור, הם משהו בסגנון מחקרי להד"ם (להוציא דברים מהקשרם); שהרי המחקרים הרפואיים אינם באמת 'מדעיים', אלא תוצרי סקרים וסטטיסטיקה. אגב, איני פוסל מחקרים אלה מכל וכל, רק שאל לנו לשכוח את דברי החוקר האנגלי אנדרו לאנג: "סטטיסטיקה היא מספרים שמשתמשים בהם כשם ששיכור משתמש בעמודי תאורה – למשען יותר מאשר לאור".
‏מר גילמור טוען ובצדק, כי "ויטמינים, מינרלים ... הם חומרים הנמצאים בגוף באופן טבעי". אבל גם סטרואידים (המוכרים לנו כתרופה חזקה למדי) הם כידוע "חומרים הנמצאים בגוף באופן טבעי".
‏לגבי 'תרופות ופטנטים': הכימאי ארווין סטון רשם בארה"ב, משנות ה-30 ‏ואילך, עשרות פטנטים על ויטמין C ‏ולכן הם בהחלט יכולים להיחשב כתרופות. מוצר חדש יחסית למשל, הוא Ester C ‏הכורך את הוויטמין C ‏עם סידן, הוא בארה"ב 'פטנט רשום מס' 4822816. ‏כימאי אחר, וולטר הייוורת, קיבל בשנת 1937 ‏פרס נובל לכימיה על מחקריו על ויטמין C ‏. ובאותה השנה, חתן פרס נובל לרפואה היה פרמקולוג הונגרי בשם אלברט סנט-גיורגי, גם הוא זכה בפרס על עבודותיו עם ויטמין C.
‏על ההתייחסות לוויטמין C ‏כאל תרופה תעיד גם העובדה, שכבר בתחילת שנות הארבעים השתמש ד"ר פרדריק קלנר האמריקני במינוני-ענק של ויטמין C ‏לטיפול באבעבועות-רוח, חזרת, טטנוס ופוליו.
‏בקיצור, התעשיות הפרמצבטיות בעולם חוגגות כבר שנים עם הויטמינים הסינתטיים.
‏בנוגע לזהות הקיימת כביכול בין ויטמין C ‏טבעי לבין חיקויו הסינתטי, ניתן לצפות בהבדלים ביניהם, בצילום הכרומוגרפי שעל כריכת הספר 'ויטמינים תריס בפני מחלות', מאת א. קריא.
‏בקשר לויכוח הניטש בדבר מינוני הוויטמינים. בארה"ב, בה תוספי-המזון הם 'מולטי ביליון דולר אינדסטרי', קיימת "מלחמת עולם" בין המחייבים והשוללים מגה-דוזות של ויטמינים. אזהרות בנושא זה תמצאו למשל באתר drugs.com המציין למי אסור לקחת ויטמין C: "לסובלים מסכרת, או מבעיות כלייתיות, לרגישים לסולפיטים, למי שזקוק לדיאטה דלת-מלח, לרגישים לצבע טרטראזין, למי שלוקח תרופות מדללות-דם (כדוגמת קומאדין), לעומדים לעבור בדיקות-דם או צואה; וכמו כן על נשים בהריון או מניקות להיוועץ ברופא לפני נטילת הוויטמין".
‏מן הצד השני, קיים מידע רב אודות התרומה החיובית של ויטמין C ‏במינונים גבוהים. חלק לא מבוטל מן המידע הנ"ל, קשור אגב למכון שהוקם בארה"ב על ידי לינוס פאולין, חתן פרס נובל לכימיה ואשר כתב בשנת 1970 ‏את הספר, שהפך לרב-מכר היסטרי, Vitamin C and the Common Cold. מסתבר שעד היום "דוחף" מכון זה את רעיון המגה-דוזות של ויטמינים, ובמקביל מפתח אמצעים דיאגנוסטיים לגילוי מחסור בויטמינים. אותו פאולין מצוטט בהרחבה ע"י יצרני ויטמין C ‏בכל הזדמנות. משווקי Ester C‏, שהוזכר לעיל, כותבים למשל בפרסומיהם:
‏"לינוס פאולין החוקר הידוע חתן פרס נובל, ממליץ למבוגרים לקחת 10-2 ‏גרם של ויטמין C ‏ליום".
‏בתי החרושת לתרופות, שהן כידוע החברות העל-לאומיות העשירות ביותר בעולם, עברו כבר מזמן, חלקן באמצעות חברות-בת, לייצור ויטמינים (מה, חברת HP, שהתמחתה בפיתוח מדפסות למחשבים, לא עברה לייצור מצלמות דיגיטאליות, ברגע שהאחרונות הפכו למצרך מבוקש?). מסתבר שהעיקרון של 'אם אינך יכול לנצח אותם - הצטרף אליהם', עדיין מיושם בשטח. עובדה היא שגם בתי המרקחת בארץ, כבר מזמן מתפרנסים יפה ממכירת "תוספי-מזון", שהיו אך לפני מספר שנים נחלת בתי-הטבע בלבד.
‏לסיכום, בתרבותנו, בה כמעט הכל הוא תלוי ממון, לא קל לסמוך על מחקר "מהימן" עם יעד מסומן, תורם נאמן ומידע מתוזמן בידי יחצן ממומן.
‏הגיע הזמן שנפעיל קצת את ה'קומונסנס' שלנו. בהצלחה לכולנו.

 


 
 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים