צרו קשר
הערך 'רפואה לא קונבנציונאלית' באנציקלופדיה העברית

מאת ד"ר גדעון רון

רפואה לא קונבנציונלית – המשכה של הר' העממית (ר' לעיל) ב"לבוש" מודרני.
בר' הלא קונבנציונלית נוהגות שיטות-ריפוי שונות,      המושתתות
על עקרונות יסוד משותפים: א) הבריאות – סגולת הגוף מטבע בריאתו – היא מצב שכל גוף חי שואף להגיע אליו. ב) הבריאות היא תולדה של חיים המתנהלים עפ"י חוקי הטבע השולטים בעולמנו. ג) מחלה נובעת מהפרת האיזון הטבעי של האורגניזם. ד) בגוף קיים "כוח חיים", שפעולותיו הן הבראה ושמירת הבריאות.  

עם דרכי הריפוי הלא קונבנציונלי נמנים: נטורופתיה – ריפוי טבעי. הנט' מושתת על אורח חיים ותזונה נכונים. הנחת היסוד של הנט' היא, שהצטברות חומרי פסולת בגוף כתוצאה מאכילת מזון בלתי טבעי – אורז מלוטש, קמח מנופה, סוכר מולבן וכיו"ב – היא הגורם העיקרי למחלות. הנט' מדגישה גם את חשיבותה של הרקת מעיים סדירה למניעת מחלות.
הנט' מייחדת שימת לב ללימודי התזונה, משמעותה ויישומה. היא עומדת על חשיבות הוויטמינים בצורתם הטבעית, ועל ההשפעות של מזון המכיל תוספות סינתטיות (חומרים משמרים, צבעי מאכל וכיו"ב). העובדה שחלק מהמזון יוצר חומצות או בסיסים לאחר עיכולו, והקושי הנעוץ בעיכול מזון עשיר בעמילן יחד עם מזון עשיר בחלבון – הם שיקולים מנחים בהרכבת תזונה בריאה.
מטרת הנט' אינה רק להביא להבראת האדם, אלא גם ללמדו כיצד לשמור על בריאותו ולהימנע ממחלות, תוך הקניית מחשבה חיובית בדרך להבראה. עקרון הר' המונעת עומד אפוא בראש סדר העדיפויות של הנט'.
לגבי הנט' מרבית התופעות הקרויות "מחלות" אינן אלא ביטויים להעדר איזון טבעי. מאחר שהגוף ניחן בכוח ריפוי פנימי, רואה הנט' בכל סימפטום נסיון של הגוף להתגבר על המחלה, כדברי פרצלסוס, ש"מחלה היא תהליך של ניקוי הגוף", וכסברתו של ד"ר ת. סינדהם ("היפוקרטס הבריטי", 1689-1624), שמחלה היא ביטוי לתהליך של הבראה. אף הרמב"ם (בפתיחה לפירושו לסדר זרעים) אמר: "רופא בקיא – כל זמן שיוכל לרפא במזונות לא ירפא ברפואות". סילוק הסימפטום באמצעות תרופות לא רק שאינו מסייע לגוף, אלא אף מקשה עליו את מלאכתו, וכך עלולה מחלה חריפה להפוך לממושכת. לכן מתנגדת הנט' לתרופות, שרובן ככולן רעילות ורק מדכאות סימפטומים. הנט' רואה בחיידקים ובנגיפים גורמים המנצלים את מחלת הגוף היסודית, המכשירה את הקרקע לפעילותם, אך אין היא רואה בהם מחוללי מחלה ראשוניים.
שיטות הריפוי בנט'. צום – הינזרות מוחלטת מכל מאכל ומשקה, פרט למים. משך הצום – תחת השגחה – מיום אחד ועד מספר שבועות. הצום הוא מדרכי הריפוי היעילות ביותר. גם בע"ח מאבדים בזמן מחלה את תאבונם ונמנעים ממזון. אנרגייה רבה, המושקעת בד"כ בעיכול המזון ובקליטתו, מופנית בעת הצום לניקוי הגוף ולהבראתו. נפוץ יותר צום חלקי – אכילת סוג אחד מפרות העונה במשך ימים אחדים. מקובלות גם דיאטות זמניות מיוחדות – בעיקר בעת מחלות מעיים – עד שוב הגוף לאיתנו.
הידרותרפיה – ריפוי במים. רטיות (קומפרסים) קרות וחמות, חוקן, אמבטיות – עם או בלי מינרלים – אמבטיות שמש, עיסוי רפואי, התעמלות, תרגילי נשימה וכו'.
הרבליזם – שימוש בצמחי מרפא. בסין כבר תוארו בתקופות קדומות כ-1000 עשבי מרפא, ובמצרים – כ-700 סוגי תרופות צמחיות, ביניהן שמן קיק. גם הרופא היווני קראטואס חיבר קודקס הרבלי. החיבור אבד, אך עיקרו נכלל כנראה בספרו של דיוסקורידוס – הספר העיקרי בנושא במשך כ-1000 שנים. בעת החדשה נודעו ההרבליסטים א. ברונפלס (המאה ה-16), ק. גסנר ונ. קאלפפר.
צמחי המרפא עוזרים לריפוי הגוף ע"י הספקת יסודות החיוניים לבריאותו (גם בע"ח בוררים לעצמם צמחי מאכל מיוחדים בעת מחלה). עד תחילת המאה ה-20 היו מרבית התרופות שבשימוש הר' הקונבנציונלית על בסיס צמחי.              
אוסטיאופתיה וכירופרקטיקה – שיטות ריפוי שהתפתחו בארה"ב בשלהי המאה ה-18, והעוסקות באבחנת תקלות במבנה שלד האדם, ובריפוין. מקור דרכי הטיפול – במסורת "מחלצי העצמות" העממיים, שנהגו להשיב חוליה או עצם למקומם ע"ס חוש וכישרון טבעיים.
אבי האוסטיאופתיה, אנדרו סטיל (1917-1828), עמד על הקשר ההדוק שבין מבנה עמוד השדרה לבריאות הגוף, וטען שכל סטייה מן המבנה התקין גוררת אחריה הפרעה במחזור הדם וירידה ברמת תפקודם של איברים הקשורים לאותו חלק של עמוד השדרה.
ד.ד. פאמר (1913-1845), ראשון הכירופרקטים, גרס, שנגרמות תקלות תפקודיות באיברים הפנימיים בשל הפרעה בזרימה העצבית, עקב פגמים בעמוד השדרה. בשתי השיטות נכון גם היפוכן של הסברות שעליהן הן מתבססות – כל בעיה פנימית עלולה להתבטא כליקוי בחוליות.
את האבחנה מבצע המרפא, החש באצבעותיו שינויים בחוליות הגב. לעיתים נעזרים גם בצילום רנטגן. כיום אין הבדל מהותי בין שתי התורות. האוסטיאופת מרבה להשתמש בגפיים כבמנופים בעת "תיקון" הגב, בעוד שהכירופרקט מעדיף את "הלחיצה הישירה" על החוליות. רוב המבקשים להסתייע בשיטות אלו סובלים מכאבי גב.  
אקופונקטורה – רפואת המחטים הסינית – ע"ע סין, עמ' 937-8.
הומיאופתיה. בדרך מקרה גילה ד"ר ס. הנמן (1755-1843) מגרמניה, שהכינין, המרפא קדחת, גורם קדחת לאדם בריא. בעקבות זאת זנח את הגישה הרפואית שהייתה מקובלת אז, ושהייתה מיוסדת על "תאורית ההפכים", אשר לפיה על התרופה לגרום למצב הפוך מהקיים: לטיפול בעצירות משמש חומר משלשל, לטיפול בחום – סם להורדת החום, וכיו"ב. הנמן פיתח שיטת ריפוי שהתבססה על ההנחה – שכבר העלה פרצלסוס 300 שנה לפניו – שלפיה עשוי סם שבכוחו לגרום מחלה לאדם בריא, לרפא סימפטומים זהים, אם יינתן בכמויות זעירות לאדם חולה. הנמן גילה, שככל שריכוז הסם קטן יותר, כן גדולה השפעתו. מכאן הסיק, שבגוף טמון כח ריפוי עצום ושהתרופות הניתנות במינון מזערי (בשיטת מהילה מיוחדת) מעוררות כוח זה. עוד עקרון הומיאופתי חשוב הוא, שעל ההומאופת לטפל באישיותו של החולה לא פחות מאשר במחלתו, ובעת בחירת התרופה וקביעת המינון יש להתחשב גם באופי האדם ובמצבו הנפשי. 
   
 

 

 

 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים