צרו קשר
בריאות בגיל השלישי.

תקציר הרצאתו של ד"ר גדעון רון (אמירים, ינואר 2020)

ראשית, כדאי להפנים את משל המדרגות היורדות: נדמיין את עצמנו עולים כנגד מדרגות-נעות יורדות, ונשארים במקום... המדרגות יורדות, אנחנו עולים, אז נשארים במקום.
הנמשל: החיים היורדים מולנו ואנחנו עולים כנגדם – ונשארים במקום.
הבעיה היא שמעבר לגיל 30 (ובייחוד אחרי גיל 50) המדרגות יורדות מולנו במהירות גדולה יותר! ואם נעלה, בגיל מבוגר, באותו קצב שעלינו בשנים עברו, נמצא את עצמנו לאורך זמן במקום נמוך יותר ויותר...
כלומר, מה שהיה "בסדר בשבילנו" – בריאותית – בגיל צעיר, לא בהכרח נכון לנו בגיל מבוגר יותר.
דבר שני שראוי לזכור: כל בוקר, כל אחד מאיתנו מתעורר לעולם שהוא די "עוין": קרינות שלא היו אף פעם, זיהום אוויר, חור באוזון, נפולת רדיו-אקטיבית, חומרי הדברה, כלור במים ומה לא... כך שרצוי מאוד לתמוך בגוף, יותר מתמיד, אל מול הגירויים הסביבתיים השליליים הללו.
חמשת ההיבטים הבריאותיים, שיש לנו עוד איזו שהיא שליטה עליהם, ולכן ראוי לשים לב אליהם, יכולים להיות מיוצגים ע"י שמה של ציפור בעלת פני-לב: התנשמת; כראשי תיבות: תזונה, נשימה, שינה, מוּדעות ותנועה.

תזונה
את כל מה שהאדם נוהג לאכול אפשר לסווג ל-3 קטגוריות עיקריות: 1. מזון (מה שבאמת בריא לאכול), 2. אוכל (מה שלא כ"כ בריא לאכול: אורז לבן, סוכר לבן, קמח לבן וכו'), 3. חומרים זרים: אלכוהול, קפאין, ניקוטין וכל החומרים הסינתטיים המוספים למוצרי המזון המתועשים.
על השאלה: מה באמת בריא לנו לאכול? אפשר לענות בשני מישורים:
האחד, ברובד החשיבה התבונית: התבוננות בכף היד שלנו מאפשרת לנו ללמוד שזו כף יד של מלקט. כך גם מערכת העיכול שלנו, שהיא מאוד ארוכה (יחסית לזו של בעלי חיים הניזונים מבשר). וכמובן שידוע שלגוף האדם קשה מאוד להתמודד עם אכילת חלבון מן החי בצורתו הטבעית – ללא בישול/פיסטור – וזאת בגלל המיקרובים האלימים הנמצאים בו: סלמונלה, טריכומונס , ליסטריה ועוד, המהווים סכנה בריאותית.
המישור השני – ההיבט המדעי: רמת החומציות (PH) של דמנו היא תמיד מעל 7, כלומר בסיסית. 'אצידמיה' (עודף חומציות במחזור הדם) או 'אצדוזיס' (עודף חומציות ברקמות), הן תופעות מאוד מסוכנות שעלולות לגרום אפילו למוות. החלבון מן החי – בשונה ממזון מן הצומח – יוצר חומציות רבה כשמגיע למחזור הדם. הגוף נכנס כמובן לפעולה מיידית והתוצאות הן: מ"בריחת סידן" (שעלולה לגרום גם להסתיידות כלי הדם) ועד לעבודה מאומצת של הכליות (לטובת שמירת בסיסיות הדם).
מסקנה: מומלץ לאדם לאכול את מה שטבעי לו: ירקות, פירות, שקדים, קטניות וכו' – יוצרי הבסיס. כמובן שיש גם מזון צמחי שעובר בישול/אפייה, אבל עושים זאת לאו דווקא בגלל שהוא מזיק ללא בישול, אלא משום שיותר נוח/טעים לאכול אותו כך.

נשימה
אנחנו נושמים אומנם כל הזמן, אבל הנשימה שלנו היא בד"כ די רדודה. לכן מומלץ מדי פעם, במשך היום, לנשום נשימה אחת עמוקה, נשימה המשתפת גם את הסרעפת. (המשתתפים מקבלים סטיקרים עליהם כתוב 'לנשום!'). מה אפשר להפיק מנשימה מודעת שכזו? כמות החמצן הנכנסת לגוף גדלה (והראשון שיוצא נשכר הוא כמובן המוח – ששוקל רק כ-2% ממשקל הגוף, אבל מקבל כ-25% מכל החמצן שבגוף).
נשימה מודעת גם מרגיעה. כולנו מכירים את הביטוי 'נשימתי נעתקת', כאשר האדם נמצא במצב של איום. חשוב לזכור שבטבע (ממנו באנו) קיימים איומים. בחיינו העכשוויים ישנם מעט מאוד איומים אבל הרבה מאוד מתחים. המוח, שמקורו כאמור מן הטבע, מזהה, לעיתים קרובות, את המתח כאיום והנשימה נעשית מאוד רדודה. הנשימה המודעת מאותתת למוח שאין באמת איום (אלא רק מתח) והוא יכול להירגע.

שינה
השינה היא אחד הפספוסים הגדולים ביותר של ילידי המאה ה-20: דור ראשון שנולד לבית עם נורות חשמל, אח"כ טלוויזיה, מחשב ועוד. כולם מכירים את התופעה שכאשר רוצים "לשבור" אדם בחקירה – מונעים ממנו שינה. למה לא מרעיבים אותו כדי שידבר? כי מסתבר שרזרבות של מזון יש לגוף לימים רבים (כי היו בעבר תקופות ללא מזון), אך רזרבות של שינה, אין (כי לפני עידן החשמל לא היה צורך לפתח רזרבות שכאלה). וכמו שהאוכל הוא מזון לגוף, השינה היא מזון למוח. והמוח הוא זה שסובל הכי הרבה מהליכה לישון מאוחרת.
הבעיה בתרבות שלנו שקיימת קונספירציה מטעם בעלי עניין, שלא נלך לישון מוקדם: מסעדות ומרכולים שפתוחים עד מאוחר, תחנות דלק ובתי קולנוע; אבל בעיקר – מצד זכייני הטלוויזיה שמעוניינים ברייטינג גבוה גם בלילה (ואז יוכלו לגבות גם מאוחר בלילה, יותר כסף עבור כל דקת פרסום). בקיצור, אם תחליטו "לקחת איתכם" משהו מהרצאה הזו, אבקש שזה יהיה המשפט: אם אין אני לי, מי לי?
אז מתי כדאי ללכת לישון? לא אחרי 22:00 (ורצוי אפילו קודם...)

מוּדעות
הרעיון המרכזי ב'מודעות' היא לתפקד כמה יותר מתוך שלוות נפש. ואיך "יורדים" מכעס, אכזבה או התעצבנות? אז קודם כל בואו נכיר כמה עובדות: 1. המוח האנושי מתקשה לתפקד בתנאי אי-ודאות. 2. כל החיים שלנו מלאים באי-ודאות, מפני שאין באמת אפשרות לדעת מה יקרה בעתיד. 3. כדי לשרוד במצב הזה של אי הוודאות, המוח יוצר (על פי רוב בתת-ההכרה) ציפיות לגבי העתיד, בכל מישורי החיים. 4. רק כאשר ציפייה איננה ממומשת, נוצרים כעס, עלבון, אכזבה וכד'. 5. הרעיון הוא להבין שלא התרגזנו בגלל מה שקרה (או נאמר), אלא משום שהייתה לנו ציפייה שהדבר לא יקרה (או ייאמר). 6. הבנה זו מאפשרת לנו לקחת אחריות על הציפייה (שכאמור לא מומשה) ולרדת מההיתקעות עם הרגש השלילי; ואז לפעול בהתאם לנסיבות. 7. חשוב לזכור: אין לאדם אפשרות לתפקד ללא ציפיות, כך שתמיד קיימת האפשרות שתיווצר התרגזות. בכל מקרה חשוב לשנן את המשפט: "הכעס מזיק קודם כל לכועס!"

תנועה
לנושא הזה יש לשמחתנו כבר מודעות רבה, ואומנם נוכל למצוא לא מעט חדרי כושר ובריכות שחייה. התנועה חשובה מאוד ללב ולמחזור הדם; לכן חשוב שבנוסף לבילוי המתמשך שלנו בישיבה ליד שולחן הכתיבה, מול המחשב, ליד שולחן האוכל, מול הטלוויזיה, או במכונית, נצא מדי פעם החוצה להליכה (ואנחנו הרי גרים באזור של אוויר נקי יחסית!) ונתנועע – גם לטובת המפרקים, השרירים ובניית העצמות.  מדובר בפעילות מודעת, כשלוש פעמים בשבוע (או יותר) – כדי לגרום להאצת הדופק שלנו (שהוא ברגיל רק כ-70 פעימות לדקה).

הֶפילוֹג (לא טעות כתיב)
באמירים ניתן למצוא 'נמנעים מבשר' – גם מטעמי בריאות וגם מטעמי מוסר. אז הארה קלה למוסרניים שבחבורה: זכרו את 'חוק המפה הלבנה': ככל שמפת השולחן לבנה יותר, כל כתם נראה עליה יותר. רוצה לומר: מכיוון שמחזור הדם של טבעונֵי-המוסר נקי יותר (כתוצאה מההימנעות מחלבון מן החי), הוא רגיש יותר לכל מה שמכונה לעיל 'חומרים זרים': אלכוהול, קפאין, ניקוטין והחומרים המתועשים. על פניו נראה הדבר הזה כ"שלילי", אבל במבט מעמיק יותר, ובהסתכלות על חצי הכוס המלאה, אפשר להבין איזו מודעות בריאותית חיובית אפשר לפתח באמצעות הארה זו.

לסיכום, כדאי לנו לזכור שאנחנו והגוף שלנו זו "חתונה קתולית", לכל החיים; לכן מומלץ לנו – לטובתנו! – לדאוג לבריאותו: גם הגופנית וגם הנפשית.

התפרסם ב'עלי אמירים', פברואר 2020
 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים