צרו קשר
מערכת החיסון – ראייה מערכתית או מתן חיסון? 

כל עַם נשען על יכולתם של חיילי מערכת הביטחון שלו להגן על ריבונותו, וכל גוף-חי נשען על יכולתם של חיילי מערכת החיסון שלו (לימפוציטים, מונוציטים) להגן על בריאותו. 
הוויכוח בין הכימאי/ביולוג לואי פסטר לבין יריבו הרופא/פיזיולוג קלוד ברנרד, אי-שם בשלהי המאה ה-19, נסב על השאלה: האם המיקרובים "התוקפים את הגוף" הם מחוללי המחלה, כדעת פסטר, או חוסן מערכת החיסון הוא הקובע את רמת הבריאות של הגוף, כדברי ברנרד. 
הרבה בזכות (או יותר נכון: בגלל) תעשיית התרופות, גישת לואי פסטר ניצחה בוויכוח ההוא והרפואה המערבית, מאז עד היום, מעדיפה לתת זריקות חיסון (נגד שפעת למשל), במקום לטפח את מערכת החיסון  לטובת הבריאות. "מבריאות אי אפשר לעשות כסף, אבל ממחלות – כן!" יאמרו הציניקנים והם לא רחוקים מן האמת.
מערכת החיסון, ידה בכל. כפי שמערכת ההפעלה במחשב היא תוכנה המגשרת בין המשתמש, החומרה ויישומי התוכנה, כך מערכת החיסון שלנו מגשרת בין הטבע, הגוף ותיפקודיו השונים. מערכת החיסון חשובה לנו לא רק בנוגע למחלות מדבקות, אלא גם בכל הקשור לבריאותנו. 
ואם נמשיך את האנלוגיה מעולם המחשבים: כפי שאין לחבר מחשב אמריקני – הפועל על 110 וולט – ישירות לזרם החשמל הישראלי (220 וולט), כך, לטובת תיפקודה היעיל של מערכת החיסון, אין להזין את הגוף במזון שמתאים לבעלי חיים אחרים. 
אז איזה מזון מתאים למערכת החיסון שלנו? על כך קיימות שתי תיאוריות. האחת גורסת, כי מה שהאדם אוכל כיום זה כנראה מה שהוא אמור לאכול, רק ראוי שהמדע יבדוק את המידתיות של הדברים. כלומר, זו עובדה שהאדם אוכל בשר, רק ראוי לבדוק האם בשר אדום עלול אולי לתרום לעלייה בכולסטרול. האדם ניזון ממוצרי חלב (עובדה שהוא ניזון!) רק מומלץ לבדוק אם הוא לא אלרגי במקרה לחלבון החלב וכו'. בקיצור, תיאוריה זו גורסת כי האדם הוא אוכל-כל (ובמילה "כל" נכללים לצערנו גם החומרים שהתעשייה מוסיפה למוצרי המזון, כדי לשפר את המראה, הטעם ואת אורך חיי המדף של המוצר). 
התיאוריה השנייה, השונה לחלוטין מהראשונה, טוענת, כי מה שהאדם אוכל זה מה שהוא התרגל (או יותר נכון: הורגל) לאכול ואין זאת אומרת שזה מה שהוא אמור לאכול. כאן נכנסת לתמונה חשיבה תבונית, הנשענת, בין היתר, על אנטומיה משווה (בין האדם לבין יונקים אחרים). על פי תיאוריה זו, האדם אינו אמור לצרוך מוצרים שאינם מזונו מן הטבע. גישה זו מתבססת על ההכרה כי האדם יצר אמנם כלים מודרניים (כלי ציד, מקררים ביתיים וכד'), אבל עובדה זו לא שינתה את הפיזיולוגיה של גופו. כלומר, אפשר לצרוך מוצרים שאינם טבעיים לגוף, אך הדבר יפגום בתיפקודה התקין של מערכת החיסון. 
הרפואה הקונבנציונאלית מתייחסת אל הגוף כאל 'מכונה' ואל הרופא כאל 'מכונאי' ("המכתיב" למכונה את פעולותיה). גישה מוטעית זו נוטה להתעלם מצרכיו הטבעיים של הגוף. זו אחת הסיבות מדוע אנחנו נתקלים לא אחת במאמרים מלומדים הממליצים, למשל, על אכילת חלבון מן החי במקרים של סוכרת (על אף שהדבר גורם בסופו של דבר לתיפקוד לקוי של הלבלב). אם, לעומת זאת, נתייחס אל הגוף כאל מערכת אינטליגנטית (שקדמה למדע הרפואה!) ואל הרופא כאל 'גנן' (ולא מכונאי!), אזי קל יהיה להבין מדוע ההמלצות הרפואיות הקונבנציונליות עלולות להזיק לגוף. 
הניסיון להתחכם עם הגוף במקום לנסות ולהבין אותו, גורם למדע הרפואה להגיע למסקנות ששוב ושוב מתבררות כמופרכות. כדוגמא אפשר להביא את מה שנכתב ע"י רופאים מכובדים בתחילת המאה ה-20, בביטאון הרפואה הבריטי רב היוקרה 'לנצט': "חשוב מאוד לעשן סיגריות, היות שהאוויר החם הנשאף לריאות עובר ליד הלב וממיס שם שומנים מיותרים." 
לסיכום, לטובת חיזוקה של מערכת החיסון שלנו בחיי היומיום, ראוי לחשוב במושגים של 'אומנות הריפוי' במקום 'מדע הרפואה'. כלומר, להחליף את החשיבה המדעית בחשיבה תבונית, שהיא פועל יוצא של מוּדעות. כי זאת עלינו לזכור: גוף האדם איננו מדעי (שהרי לא נוצר ע"י מדען), לכן, פרט למקרי חירום, ההתמודדות עם מערכת החיסון לא אמורה להיות בהכרח מדעית, אלא תבונית. 

פורסם ב-wellness, פברואר 2013

פורסם באתר wellnes, פברואר 2013
 
      ד"ר גדעון רון © כל הזכויות שמורות  

לייבסיטי - בניית אתרים